כשהארי, עולה חדש מפולין וגרוש עם ילדים, פגש את סאלימה, לא היתה זו אהבה ממבט ראשון. גם היא היתה גרושה עם ילדים, לא ממש יפה, ובנוסף, גם לא היתה אשכנזיה. הארי ידע שלשאת אשה שהיא בת עדות המזרח אינו פשוט. תרבות שונה, אוכל שונה, והכי גרוע, המוזיקה שסאלימה האזינה לה יום ולילה – מוזיקה א-טונלית ערבית – נשמעה באזניו כיללות תן מיוחם. מה שכן היה לסאלימה, ובעיני הארי חיפה על כל הבעיות האחרות, היה נדל"ן.
לסאלימה היתה דירה גדולה במרכז תל אביב, לא רחוק מהתחנה המרכזית הישנה, בה היה מספיק מקום כדי לשכן גם את הארי וילדיו וגם את סאלימה וצאצאיה. חתונה של ממש לא היתה להם (משום מה הרבנות סירבה להשיא אותם, וחתונה קפריסאית לא עניינה אותם במיוחד), ובמזל טוב הארי ומשפחתו יצאו מהמעברה ועברו להתגורר עם סאלימה. השניים עשו סידור כספי מסויים, והארי נתן לסאלימה המחאה בנקאית עבור מחצית מערך הדירה. סאלימה טענה מאוחר יותר שהסכום שקיבלה הקביל, פחות או יותר, ל-20% משוויה האמיתי של הדירה. חוזה של ממש לא נערך בין השניים.
השידוך לא עלה יפה. ילדיו של הארי רבו עם בניה של סאלימה על כל דבר פעוט, וסירבו לאכול את מאכליה של האם החורגת. גם יחסיו של הארי עם סאלימה עברו שינוי לרעה והסקס, נו, הסקס פשוט לא היה קיים. בכך לא היו שונים השניים מזוגות אחרים בגילם – זוג שעבר לגור ביחד משיקולים מוטעים. הארי החל לתכנן את המהלך הבא בחייו, וסאלימה ערכה דיונים ארוכים עם שלושת אחיה.
זמן מה לאחר מכן ערך אחד מאחיה של סאלימה ביקור היכרות אצל פקיד הטאבו ביפו. מה שמצא במשרד הטאבו גרם לפניו להחשיך ולשיחת טלפון מבוהלת לאחותו. מסתבר שאיכשהו - ולא ברור כיצד זה קרה – הוסף שמו של מר הארי לובלינר לבעלות על הדירה, ומחציתה הועברה על שמו. להארי היה הסבר משכנע – כל מה שעשה, אמר לסאלימה, היה לרשום את הקבלה שנתנה לו סאלימה במשרד הטאבו. "קניתי ממך את מחצית הדירה," אמר לה, "לא 10% ולא 20%, אלא חמישים אחוז. נתתי לך את מלוא הסכום עבור מחצית הדירה." סאלימה ראתה את העניין בצורה שונה. "הכמה לירות שנתת לי לא מכסות אפילו את שכר הדירה עבורך והשרצים שלך," צעקה. "אני מכרתי לך חצי דירה? אתה מטורף? קח את הסמרטוטים שלך וצא מכאן מיד, כי כשהאחים שלי יגיעו לכאן הם ישברו לך את העצמות."
עצמות נשברו אומנם באותו ערב, אך הן לא היו עצמותיו של הארי (למרות שסיים את הערב עם עין נפוחה ושריטות על לחייו). חבריו של הארי – והיו לו הרבה חברים – הפתיעו את אחיה של סאלימה, שחזרו לבתיהם מוכים וחבולים. אח אחד איבד שתיים משיניו, השני שבר ידו, והשלישי – השלישי ברח מזירת הקרב כל עוד נפשו בו. אך גם הארי וגם סאלימה ידעו שהיה זה קרב ראשון במלחמה ארוכה. למחרת היום שכרה סאלימה עורך דין כדי לבטל את הרישום בטאבו, תרגיל שעלה לה הון תועפות ובסופו של דבר נדחה על-ידי בית המשפט. הארי, מצידו, ניסה לגייס כספים מקרובי משפחה כדי לקנות את חלקה של סאלימה בדירה, אך היא סירבה מכל וכל. "הדירה הזו נבנתה על-ידי סבי," אמרה, "ותשאר במשפחתי לדורי דורות." בינתיים המשיכו שתי המשפחות לגור באותה דירה, ובמטבח הגדול הוכפל עתה הכל: הארי הכניס כיריים ומקרר חשמלי נוסף.
שנים עברו. מערכת היחסים בדירה הפכה לבלתי נסבלת, וניידת המשטרה חנתה לפני הבית כמעט באופן קבוע. הארי וסאלימה לא החליפו ביניהם מילה בכל אותן השנים, אך ילדיהם שגדלו השתמשו בכל הזדמנות כדי להכות אחד את השני והצעקות לעולם לא חדלו. קיץ אחד, כשסאלימה ובניה חזרו משבועיים באירופה, נדהמו לראות שהארי החל לבנות קיר הפרדה בין שני חלקי הדירה. עורך הדין של סאלימה הצליח אומנם לשכנע את בית המשפט לאסור על סיום בניית הקיר, אך לא הצליח לשכנע את השופט להורות על הריסת הקיר.
כשבנו הבכור של הארי, אורי, ניסה לשכנע את אביו שהגיע הזמן שהאב וסאלימה ינסו ליישר הידורים ושייתכן – יתכן – שלסאלימה יש תביעות צודקות כלפי הארי, החליטה המשפחה לנדות את אורי. אורי, שהפך בינתיים לעיתונאי מצליח, לקח על עצמו להיות מליץ היושר של סאלימה, דבר ששכנע את משפחתו שיש באמת לנתק כל מגע עימו. "שמאלני מתועב," הם הסבירו. "אדם שבגד במשפחתו." נכון להיום הודיעו גם הארי וגם סאלימה, שהזדקנו עם חלוף השנים, כי אין סיכוי שיעברו מהדירה לבית אבות או כדי להתגורר עם הילדים. "סבי בנה את הבית," אומרת סאלימה, "ובו אמות". "זו נחלתי," אומר הארי, והשכנים מתבוננים ומשתוממים.
