עד כאן דיברנו על כך שהמנורה משקפת את האחדות המהותית של עם ישראל, אלא שהיא אמורה לשקף גם את האחדות ברובד המעשי, היומיומי. בצד המהותי, כולנו אחים כי בני אב אחד אנחנו. בצד המעשי, האחדות נגזרת מהתנהגות נדרשת שבלעדיה, האחדות היא תיאורטית לחלוטין. וההתנהגות הנדרשת היא לחתור למצב בו השלהבת של אש הקודש עולה מאליה.
כאמור, נשיאת הראש של בני ישראל ומיצובם כחריגים בנוף האומות, כולל נתינת הכח לעמוד איתן מול זרמים המבקשים לסחוף אותנו, ניתנו לנו מלמעלה, בכח המפקד שהעניק חשיבות עצמית לכל יהודי. אודות הַמִּפְקָדים קוראים בתורה בסמיכות לחג השבועות, שנועד להחזיר אותנו תודעתית למעמד הר סיני ולברית אשר כרת ה' עמנו להיות לו לעם. ואכן, מאז אנחנו עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. באותו מעמד גם קיבלנו את ההוראה לעבד את העולם החומרי ולהעלותו לקדושה. לצורך כך ניתנו לנו מצוות מעשיות רבות שבאמצעותן אנחנו יכולים להתקדש בעצמנו וגם להעלות חפצים סתמיים לכאורה, לקדושה, כגון עור בהמה שנהפך למזוזה או לתפילין וכדומה.
ואיך כל זה קשור למנורה ולפסוק בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת? ובכן המנורה רומזת לאחדות עם ישראל כנ"ל אבל גם לאחדות התורה ולקשר העצמי של ישראל עם התורה כדלהלן:
במנורה היו שבעה קנים, תשעה פרחים, אחד עשר כפתורים ועשרים ושנים גביעים. על שבעת הקנים דיברנו לא אחת כמייצגים את שבעת טיפוסי האופי האנושיים, וגם על הפרטים האחרים יש הרבה מה ללמוד. אנחנו נתמקד בגביעים שמספרם זהה למספר האותיות בלשון הקודש. הגביע הוא כלי קיבול למשקה, ואותיות לשון הקודש הן כלי קיבול לאור האלוקי המהווה את העולמות באמצעות התורה. כאשר יהודים עוסקים בתורה שנכתבה בעשרים ושתים אותיות, הם מחזקים את האחדות הפנימית של עם ישראל ואת הקשר עם הבורא יתברך, נותן התורה, ובו בזמן מקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, שנאמרו בכ"ב אותיות. זהו תירגול נשיאת הראש הנדרש מאתנו.
ורמז יפה שמעתי בדבר הקשר העצמי שבין המנורה ובין התורה:
חמישה חומשים יש בתורה הקדושה וכל אחד מהם נקרא על שם המלה הראשונה או אחת מן המלים הראשונות בו, כדלהלן:
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. שבע מלים נגד שבעת הקנים והנרות.
וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. אחת עשרה מלים נגד אחד עשר הכפתורים.
וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. תשע מלים נגד תשעת הפרחים.
[א] וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. שבע עשרה מלים נגד שבעה עשר טפחים גובהה של המנורה.
[א] אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. עשרים ושתים מלים נגד עשרים ושנים הגביעים.
עם כל חשיבותה ויופיה של המנורה, התכלית היא: אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הרמוזים במכוון בפסוק הראשון של התורה. ללמדנו כי האמונה בבורא העולם ומנהיגו, שברא יש מאין ובורא הכל בכל יום מחדש, היא יסוד הכל ובלעדיה אין דבר. שלהבות האש המרצדות בראש המנורה ונראות כחותרות להפרד מן הפתילה ולעלות למעלה, מייצגות את רעיון נשיאת הראש הנדרשת מאתנו, שעניינה הוא השאיפה להתעלות מעלה מעלה בהעמקת האחדות בינינו לבין בוראנו ובינינו לבין עצמנו. את זה ניתן וצריכים לעשות, אך ורק באמצעות הוראות התורה ואותיותיה, הרמוזות במנורה.
הנהגה זו נדרשת לנו במיחד כעת, כאשר נראה כי מצבנו הולך ומחמיר ואין רואים שום מוצא. וכבר התנבא על כך הנביא זכריה (פרק ד) בשלב המעבר שבין גלות בבל לשיבת ציון ונקרא בהפטרת השבוע:
רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ.
יתן ה' ונזכה לכך מיד ממש כדי שסוף סוף יהיה טוב ליהודים.