בעידן הנוכחי, המערכה התקשורתית עשויה לקבוע את התוצאות של המלחמה לא פחות מהכרעה בשדה הקרב. לכן יש לנהל את המלחמה התקשורתית בתשומת לב ובנחישות לא פחותה מזו של ניהול הקרבות.
במלחמת לבנון השנייה החיזבאללה הצליח לעשות לנו תרגילים תקשורתיים שחוקים, ולנו לא היה מענה. החל מביום צילומי זוועה של פגיעות באזרחים להכפשת מוסר הלחימה של צה"ל, עבור דרך צילומים של הצלחות מבצעיות לכאורה של החיזבאללה לצרכים מוראליים, וכלה בשידורי תעמולה שקריים שזכו לאוזן קשבת בכל רשתות הטלוויזיה.
במישור התקשורתי החיזבאללה עשה לנו בית-ספר. לא פלא. הוא התייחס לתחום ההסברתי כפי שמתייחסים לכל קרב אחר במלחמה. לא בכדי הקים החיזבאללה משדרים תחליפים שאפשרו לו לחדש את שידורי התעמולה שלו בכל מצב, לרבות ובמיוחד בלווין.
לכאורה פתחנו את מלחמת לבנון השנייה במצב הסברתי אידיאלי. אנו היינו המותקפים. אנו יצאנו להגן על עצמנו מפני התקפה פתאומית בשטחנו, תוך הפרת הגבול הבינלאומי המוכר שלנו, וללא כל התגרות מצדנו. אנו פעלנו נגד ארגון טרור קיצוני שנתמך על-ידי אירן נגד הריבונות הלבנונית. מוסר הלחימה של כוחותינו היה קיצוני עד כדי כך שלא מן הנמנע שגרמנו לעצמנו קורבנות, כאשר השתדלנו שלא לפגוע בחפים מפשע. כל זאת בעוד החיזבאללה תקף במכוון ובמוצהר מטרות אזרחיות. למרות כל זאת, בתום המלחמה במקומות רבים בעולם התנהלו נגדנו הפגנות. איך זה קרה?
כל מה שקרה לנו במלחמה הזו קרה לנו כבר בעבר, והיה צפוי. שוב שכחנו שתמונה שווה אלפי מילים, שנאום דרמטי אחד של ראש ממשלה שווה עשרות הסברים של דוברים רהוטים, ושאיש אינו מתעניין היום בהכחשות של השקר של אתמול.
שום עיתונאי שלא אהד את החיזבאללה לא העז להיכנס לשטח שבשליטתו. רוב החומר המצולם שהגיע משטח הלחימה בלבנון צולם על-ידי אנשי חיזבאללה והופץ לסוכנויות הידיעות. באותה שעה בשטחנו הסתובבו עיתונאים מכל העולם באין מפריע, לרבות עיתונאים של רשתות עוינות במוצהר כמו אל-ג'זירה, ולאחרונה התגלה שאפילו הועברו מהשטח שידורים לאל-מנאר - הרשת של החיזבאללה. בצידנו, לא נעשה מאמץ רציני להפיק ולהפיץ חומר התומך בטענות הצודקות שלנו.
והנה, לא צריך לחכות שנות דור, אפילו לא שנה אחת כדי שההיסטוריה תחזור על עצמה. כל פגיעת טיל שלנו ברצועת עזה משודרת בשידור חי, כשבחלק גדול מהמקרים המחבלים הפגועים מוצגים כאזרחים. אחרי הכול, איש לא מחייב אותם ללבוש מדים. כדי שלא יהיה ספק למי העיתונאים הזרים בשטח חייבים להיות נאמנים, אחת לזמן מה נחטפים אחדים מהם. את הנעשה בשדרות רואים רק בערוצי הטלוויזיה הישראלית.
פיקחים לומדים מטעויות של אחרים, חכמים לומדים מטעויותיהם, ומה אנחנו, שאיננו לומדים אפילו מטעויות של עצמנו וחוזרים עליהן שוב ושוב?
בעת שמתרחשת מלחמה עלינו לחתור לעליונות תקשורתית, ממש כפי שאנו חותרים לעליונות אווירית. יש למנוע מהאויב יכולת להעביר שידורי תעמולה ישירים מזירת האירוע. יש להגביל את הגישה של נציגי תקשורת עוינים לשטח ההתרחשות, כדי למנוע מהם אפשרות לייצר מצגי שווא, ויש להקים חמ"ל תקשורת שיפיק ויזרים צילומים, סרטים ומידע עדכני לאמצעי התקשורת מטעמנו.
