התגובה האנושית המקובלת על התקפה הינה התקפת נגד. אין ספק כי ההגנה הטובה ביותר הינה ההתקפה אך הנאמר כאן הינו פשטני מדי וודאי אינו מתאים לכל מקרה וארוע. ידועה התזה המלחמתית של 'פון קלאוזוביץ' באשר ל'אסטרטגית הגישה העקיפה'. גם זו התקפה (כולל גם כתגובה על התקפה מקדימה אפשרית) אך זו הנעשית בשום שכל.
למקרא תגובות קוראים ומנהיגים (למעט תגובתו המוסרטת, המצויינת של מר בנימין נתניהו) ניכר כי הזעם הינו עצום ובצדק נגד החרם אשר הוטל ע"י האקדמיה הבריטית על האקדמיה הישראלית "באשמת" שיתוף פעולה עם השלטון הישראלי "בדיכוי" "המסכנים"- "החלכאים והנדכאים" הפלשתינים.
ובכן רבותי התקררו בבקשה, התקפת נגד 'ראש בראש' הינה שגויה ותשיג אך את המטרה ההפוכה. כאן בדיוק הינו המקום להפעלת 'אסטרטגית הגישה העקיפה'.
הנה קווי פעולה אפשריים ושכלתניים:
1 . התגובה חייבת להיות מאורגנת, ממוסדת, ממומנת ומצוידת ע"י גוף מרכזי אשר חזיתו תשדר התנגדות עממית גורפת (גורפת ומלאה) לחרם הבריטי. גוף זה ירכז את כל המאמצים בראיה אסטרטגית וטקטית.
2 . אין אפשרות במדינה דמוקרטית לסתום פיות אך מאידך אין חובה לתת במה למלעיזים. המדיה הישראלית חייבת לעמוד תחת לחץ "עממי", אך מאורגן למופת (בלוגים טוקבקים, ביטולי מינויים, פטיציות (איום בשלילת תקציבים). עלינו להשאיר את המעטים, ההזוהים ביננו אשר תומכים בחרם "לדבר ללמפה".
3 . עלינו לארגן התנגדות "עממית" בבריטניה לחרם, ע"י הקמת אירגוני מתנדבים מתחום האקדמיה שם אשר יקבלו עדוד, תמיכה, מרצים ודוברים מישראל ויצרו מומנטום בריטי עצמאי משלהם לאחר מכן. לא לחשוש, הבריטים מתערבים בענינינו הפנימיים ע"י ארגוני החזית הקיקיוניים "שלום עכשיו", "בצלם" ועשרות אחרים בדיוק באותו האופן (הערך המוסף הוודאי יהיה צינון התמיכה באירגוני קש הישראלים הללו - הרווח כולו שלנו).
4 . כנאמר בסעיף מס' 3 אך לגבי האיגודים המקצועיים הבריטים.
5 . יאותרו מנהיגי החרם הבריטי ויערך בנגדם מסע "ציבורי" אישי (אי-מיילים, טלפונים [מנומסים], הודעות סלולר, משמרות מחאה לפני הבית ועוד) אשר "ירככם" בנושא בהצבעות הבאות.
6 . יאורגנו מערכות עיתונים בריטיים ממתנגדי החרם לפרסום כתבות רקע ותדמית בעבור ישראל ונגד החרם. יאורגנו אישים מעצבי דעת קהל לפרסום מאמרי תמיכה בישראל ושלילת החרם. אסור לה להתנגדות לחרם שתרד מסדר היום, המומנטום חייב להשמר גם לאחר הסרת החרם (וזה בוא יבוא באם ננקוט באמצעים המתוארים כאן).
7 . יערך מסע הסברה ושכנוע על אותם מבני הקהילה היהודית הבריטית התומכים בחרם (ולדאבוננו קיימים רבים מאלו) באמצעות מסע הסברה "עממי", אי-מיילים ממוקדים, גיוס קרובי משפחה ממתנגדי החרם בארץ ובבריטניה למאמצי השכנוע.
8 . גיוס הממסד האקדמי הבריטי לגינוי ופעולות הסברה בקמפוסים הבריטיים נגד החרם.
9. גיוס אירגוני הסטודנטים הישראלים הבריטים ואחרים מרחבי העולם למאמצי הסברה ושכנוע נגד החרם. מאמצים אלו יהיו ממוקדים נגד מרצים מחרימים בלבד ויכללו גם (בנוסף לפטיציות וכנסים מתנגדים) העדרויות הפגנתיות מהרצאותיהם.
10 . הקמת אירגונים אזרחיים-עממיים בבריטניה תומכי ישראל. התמיכה המוסרית תהיה ישראלית אך כל השאר יהיה בריטי. אירגונים אלו יארגנו כנסי תמיכה, עצומות, מסעות אי-מיילים, לחץ על חברי פרלמנט בריטיים וכו'.
11 . יאורגן הלובי הישראלי בפרלמנט הבריטי בצורה הדוקה ונחרצת יותר נגד החרם ולמען הנושא הישראלי. הלובי ימקד פעילותו מול חברי פרלמנט מתנגדי ותומכי החרם. יאורגנו כמו כן משלחות תמיכה של מתנגדי החרם מפרלמנטים אירופאים מקבילים.
12. יאורגן וימוסד מרכז מידע עדכני ישראלי במספר שפות אשר ישרת את כל תומכי ישראל בעולם, בינהם גם המתנגדים לחרם. חסרונו של מרכז מידע זה הינו רב והעדרו גורם נזק עצום ומתמשך לעניין הישראלי והיהודי מזה זמן רב מדי ולמעשה מאז קום המדינה.
13. אחראי ההסברה הישראלית בבריטניה יתודרכו בימי עיון ממוקדים (יש לרענן השורות - נראה כי הצורך לכך הוא דחוף). ימונה צוות היגוי בבריטניה אשר ירכז את כל פעולות ההתנגדות לחרם כולל התמיכה השוטפת, יומיומית בישראל. צוות זה יהיה חייב בדיווח שוטף למנהלי המסע בישראל.
14. יאורגנו ערבים (כולל פלשתינים) המתנגדים לחרם אשר יצאו במאמרים ואף כנסים נגד החרם אשר יזכו, בעידודנו, לחשיפה מרבית (הערך המוסף כאן ברור).
15. חלק נכבד ממערכת ההסברה הישראלית הקיימת (האם על פניו קיים בכלל דבר כזה?) חייב להתרענן, בתמורה לאנשים מוכשרים כולל אותם מהסקטור הפרטי על-מנת לעמוד במטלות אשר על הפרק. כפי שההסברה הישראלית אינה יעילה ולמעשה אינה קיימת בצורה אפקטיבית כך גם ההתנגדות לחרם הבריטי. ישראל חייבת להגיב באמצעים מושכלים על-מנת להכניס אצבע לסדק בסכר ולמנוע חרם עולמי, גורף ומקיף אפשרי על ישראל אשר החרם הבריטי עלול להוות לו דוגמה שלילית מבחינתנו.
ההסברה הישראלית הינה כה צולעת עד כי נצרך שינוי רדיקלי מבני בכל הנושא ואין ספק כי המתאר לעיל יכול להוות דוגמה לאשר דרוש להעשות בחזיתות אחרות גם כן. כיום אנו מפסידים במלחמת ההסברה. זוהי מלחמה בממד אחר אך זה לא פחות חשוב ואף יותר מהמלחמה בשדה הקרב. המפסיד במלחמת ההסברה יפסיד שטחים ויתרונות ואפילו את קיומו מבלי אפילו לירות פגז אחד להגנתו.
