אם רוצים אנו לדעת מה הוא המפתח המוסרי הלא חבוי של ארגון המרצים הבריטי הזה אין לנו אלא לבחון את התנהגותו: יכולים אנו לסמוך על איגוד זה לגלות עקביות, לפחות בכל האמור בחופש הביטוי של רעיונות רעים ותעמולה איסלמו-פשיסטית בקמפוסים. באותו יום בו הועלתה להצבעה החלטת החרם על האקדמיה בישראל, כותב ליאו מקינסטרי בדיילי אקספרס, "לא היה זה אלא אירוני כי איגוד המרצים דן בהחלטה נוספת והיא הימנעות מהגשת סיוע לכל ניסיון לפגוע בתאי האיסלאם הרדיקלי בקמפוסים - בטענה כי הדבר יפגע בחופש הדיבור".
בגידת האינטלקטואלים במערב בתפקידם כמבטיחי חופש הדיבור ניכרת בשתיקתם הרועמת בכל האמור ברדיפות פוליטיות כליאת וטביחת מתנגדים פוליטיים באופן סיטונאי בסוריה, בחינוך לפשיזם איסלמי בערב הסעודית ובגני הילדים ברשות הפלשתינית ובמוסדות החינוך האיסלאמיים בלונדון. אנו לא צפויים לגלות כי בכוונתם להטיל חרמות על אקדמיות נוספות הנגועות בכל אלו ומונעות מנשים, למשל, להתפתח בחיים האקדמאים במזרח התיכון. כנראה שגם לא נשמע על חרם נגד האוניברסיטאות בסין בשל היחס לטיבט או נגד האוניברסיטאות באירן שמפיצה תרעלה פוליטית במזרח התיכון. בתקופה הקשה ביותר של הדיכוי הקומוניסטי מעולם לא עלתה הצעת חרם כזאת המציעה להחרים כל אקדמאי המגיע מהגוש הסובייטי - נהפוך הוא, סטודנטים תמיד התקבלו בברכה כאינדיבידואלים.
אנו זוכרים את ההפגנות הנוראיות בכיכרות לונדון (לונדוניסטאן - ככינוי שהעניקה לה העיתונאית מלאני פיליפס) בהם המון מוסת איים בעריפת ראשי הכופרים ובשואה נוספת. גם אז לא ראינו עמידה של האינטלקטואלים והאקדמיה הבריטית לגינוי האיומים המטורפים שהוכרזו בראש חוצות ובנאומי כיכרות בלונדון... ולהחרמת מוסדות הלימוד שיצרו תפלצות אלו.
המגמה של הזדהות וטיפוח של דיקטטורות מטורפות, על אף אי הרצון להאמין בייתכנותה והקושי לזהותה, הינה מגמה הנתמכת בסימוכין היסטוריים. ראוי לציין בהקשר זה עובדה פחות ידועה, סיפורו של כהן דת קיצוני שהוגלה מאירן של השאה. כך מספר ד"ר גיא בכור באתרו: "שנים רבות ישב כהן הדת הזה בדרום עירק, מרוחק מאירן ומתומכיו, כאשר המוג'תאהדים הגדולים של נג'ף: ח'ואי, בורוג'רדי, שיראזי ואחרים, מסתייגים ממנו. בשנות השבעים הוא היה נוהג להקליט נאומים שלו על קסטות, ואלה היו מוברחות לאירן בקשיים גדולים. עד שהתערבה בריטניה בנעשה. היו אלה התשדורות הקבועות של חומייני במחלקה הפרסית של הבי.בי.סי. מלונדון, שהביאו אותו לתודעת המיליונים באירן, ולמנהיגות המהפכה. לא יאומן, אך הבי.בי.סי. בפרסית, שירות השידור הממלכתי הבריטי, שידר את דבריו באופן קבוע, שם שפך אש וגופרית על השאה, אותו הציג כציוני וככופר, על ארצות הברית, על אורח החיים המערבי, ועל מה לא. אוהדיו המתרבים באירן היו מקליטים מן הבי.בי.סי. את דבריו, ומפיצים אותם אחר כך במיליוני קסטות. אכן, המהפכה החומייניסטית התחילה כמהפכת קסטות, ולבריטניה חלק חשוב בהפצתה".
הגיע הזמן שמול חרמות והתנהלות שמגמתה פיוס ותמיכה בדיקטטורות האכזריות ביותר תפסיק האקדמיה והתעמולה הישראלית להתרפס. מן הראוי שכל אינטלקטואל בעל אחדות מוסרית יכיר בכך שאנו עומדים מול אקדמאים ואינטלקטואלים מושחתים ומשחיתים. אקדמאים העוטים את גלימת מגני זכויות האדם ולוחמי חופש הביטוי אך במסווה זה מסייעים לכוחות ציר הרשע לגדוע את החירות ולרמוס את זכויות האדם. עלינו להציב את מראת המציאות למול התחסדות ארגונים מושחתים אלו בבריטניה ובכל מקום אחר בעולם. כי לא ניתן להמשיך בצביעות המגוננת על כל פושע ודיקטטור בעולם בשם "חופש הביטוי" ומצד שני להטיל חרמות על הכוחות היחידים בעולם המוכנים להמשיך להילחם בקו החזית של ההגנה על החירות וזכויות האדם - ישראל וארה"ב.
