השתלטות החמאס על רצועת עזה הייתה צפויה זה מכבר. למרות ההלם הראשוני, המצב דווקא נעשה פשוט יותר. צה"ל יכול לפעול בחופשיות רבה יותר כשהוא פטור מהאבחנה המגוחכת מי הם אנשי החמאס הראויים לפגיעה ומי הם אנשי אבו מאזן "הטובים" שצריך "לחזק". הגיבוי הבין לאומי במצב החדש שנוצר לפעולה נגד החמאס בעזה משמעותי וברור הרבה יותר. הלחצים ההזויים מצד ארה"ב לאפשר "מעבר בטוח" מעזה לגדה גם הם כבר לא על הפרק. לכן זה הימור סביר למדי שכדי לשמר ולקיים את ההישג של החמאס בעזה הוא ישאף, לפחות בשלב הראשון, להימנע מכל חיכוך מיותר בישראל. לשדרות, יתכן מאד, צפויים בעתיד הקרוב דווקא ימים שקטים יותר.
נושא נוסף שירד סופית מהפרק והכביד כל החשיבה המערכתית הוא "תהליך השלום" - זה שנועד לסיים את הסכסוך בינינו לפלשתינים. תהליך שרבים האמינו שיביא גם רוגע לכל המזרח התיכון. לכולם ברור כעת שעברנו לתקופה של מצבי והסדרי ביניים בלבד ויחד עם חמאסטן גועה היוזמה הסעודית..
לכל הגורמים הבין-לאומיים המעורבים בתהליך בינינו לפלשתינים ושתמיד תבעו מאיתנו התחשבות הומנית במצב הפלשתינים בעזה ברור שהגענו לגבול האבסורד כאשר ישראל צריכה לקיים, מטעמים הומניים, את הישות מוסלמית ג'יהאדיסטית הקוראת להשמדתה. עד כה אפשר היה לטעון, באשליה עצמית לא מבוטלת, שהמעשה ההומני והחשמל הישראלי מחזקים את הטובים מהפת"ח. לא עוד. ניתוק התשתיות וביטול מעטפת המכס המשותפת לנו ולפלשתינים בעזה היא כעת מעשה מקובל ומתבקש.
כל תמורה מהפכנית יוצרת סיכונים רבים אבל גם הזדמנויות וחמאסטן בעזה הזדמנות פז לשנות את פני הסכסוך מהיסוד. חמאסטן בעזה מגלמת איום בעיקר על מצרים אבל גם על ירדן ומרחיבה מאד את המכנה המשותף האפשרי בינינו לאותן מדינות ערביות.
מדיניותה המוצהרת של ישראל שלא להתערב בסכסוך הפנים פלשתיני חייבת להמשך ומעשית לנתק לחלוטין את עזה מהגדה המערבית. במקביל צריכה ישראל לאמץ בחום את יוזמת המלך עבדאללה מירדן שפורסמה לראשונה ב- 18/05/2007 להקים פדרציה ירדנית פלשתינית בראשותו שבה יהיו סמכויות אוטונומיות נרחבות למחוז הפלשתיני. ישראל צריכה לייצר בתיאום חשאי ירדני-ישראלי, הלכה למעשה, מעבר בטוח, חופשי מביקורת ונוכחות ישראלית. ולעודד הקמת נציגויות ירדניות בתחום המסחר, החינוך, הווקף המוסלמי כולל על הר הבית וגם נציגויות ביטחוניות כדי לעודד את תהליך ההתמזגות המחודשת של הגדה בירדן. את הוויתורים שהיינו אולי עושים כמחוות לאבו מאזן צריך לבצע רק ממול המלך עבדאללה מירדן שמבחינתנו צריך להפך לכתובת המעשית האמיתית, אם כי הלא מוצהרת, לטיפול בגדה המערבית.
ברצועת עזה צריך להתחיל לנתק את כל התשתיות המשותפות לנו ולפלשתינים בלוח זמנים נדיב, נניח של חמש שנים, מוצהר וקבוע מראש. במקביל צריכה ישראל לאפשר לכל גורם בין לאומי החפץ בכך להיכנס במקומנו ולהקים תשתיות חליפיות. את הבעיה ההומנית של עזה צריך להוציא מידנו ולהעבירה לאחרים וחמאסטן דווקא מקילה על התהליך. מכל מדינות העולם מצרים היא המודאגת ביותר, אפילו יותר מישראל, מהאסלאם הקיצוני המתבסס בעזה בחסות איראנית ולה יש אינטרס עליון ויכולת טבעית למלא את החלל הביטחוני והתשתיתי שייווצר בעזה. באופן פרדוכסלי הברחות הנשק לעזה הפכו לבעיה מצרית לא פחות מאד לבעיה ישראלית. למצרים עדיפה עזה תלויה במצרים, אפילו היא חמאסטן, מעזה איראנית תלויה באחמדינג'אד. עלינו להגביה את החומות בינינו לפלשתינים ככל הניתן ולהנמיך אותם ככל הניתן בין מצרים ירדן והפלשתיניות.
ישראל יכולה לנצל את ההזדמנות ולהטיל את הנטל המוסרי של פלשתין המתפוררת לחיקם של הירדנים והמצרים ולהגביל את פעילותינו בשטחים הפלשתינים לפעילות ביטחונית מונעת ומסכלת בלבד. עוד נגלה שמעז יצא מתוק.
