אנחנו לא עכברי מעבדה

כנראה שהאזהרה "הנכווה ברותחין נזהר בצוננים" אינה מוכרת לראש הממשלה שלנו אהוד אולמרט ולשריו. נהפוך הוא, לא זו בלבד שהוא מתעלם מצלקות כוויות אוסלו, הבריחה מלבנון, ההינתקות החד-צדדית, וההסכמה להשתתפות החמאס בבחירות. הוא שוב מתכנן לדון אותנו ברותחין, בריצת האמוק שלו לקראת אבו מאזן, כדי לשקם ולחזק את ארגון הטרור שהוא עומד בראשו, שמנהיגיו הגולים והחבולים, מלקקים עדיין את פצעיהם במלונות רמאללה, לאחר שנמלטו בעור שיניהם מאימת עמיתיהם לטרור שבעזה. לקראת ועידת הפסגה שתתכנס בשארם א-שייח' אנחנו מתבשרים כי ראש הממשלה שלנו יתייצב שם עם סל גדוש של מחוות לאישושו של הברווז הצולע אבו-מאזן, שראו זה פלא, מייד לאחר שגורש בבושת פנים מעזה, הפך בין לילה לפרטנר מבוקש ולבן יקיר לי של כל אלה המקווים כי באמתחתו הוא נושא את יונת השלום. אותה יונה נכספת שפרחה כל עוד רוחה בה משובכו של ערפאת, כשכנפיה מפוייחות מלהבות האוטובוסים המתפוצצים בערי ישראל. כמובן שחלילה לנו מלהתעלם מהכאוס בעזה ומגלותו של הפתח לגדה, אולם החיפזון הוא מן השטן. לאט לך אהוד אולמרט, תן לאבו מאזן וחבר מרעיו להתאושש, המתן לסערה שתשכך. הישמר מלהציף אותם מייד במחוות ובפיתויים. המתן עד שיקיים אבו מאזן את הבטחתו ויפרק את ארגוני הטרור שבגדה מנשקם. המתן בסבלנות לבחירות לרשות הפלשתינית כדי להיווכח האם התקווה שלנו שהם יסלקו את החמאס מן השלטון אינה תקוות שווא. הרי שאת המרורים שלנו מתקוות שנכזבו עולה על גדותיה. על ממשלת ישראל לחדול מלהתייחס לאזרחי ישראל כלעכברי מעבדה בניסויים מפוקפקים. להמתין, ולא לרוץ מייד ולספר לחבר'ה.