ביום חמישי האחרון, 05.07.07, נדחתה עתירתם של חברי דירקטוריון קק"ל למינויו של דירקטור ערבי לדירקטוריון הקרן. הצדדים לדיון שלחו זה בזה טענות "תאגידיות", תוך שהם מהלכים בין טיפות הוויכוח הלאומני, אולם היה זה כבוד השופט שפירא, אשר שחרר את השד הלאומני משביו, ותוך שימוש בפרקטיקה משפטית ישנה ומוכרת (גוף דו-מהותי) החיל על קק"ל, החברה הפרטית, את חובת השוויון הציבורית.
מושג השוויון החוקתי, דווקא בשל העובדה שאינו מעוגן באף דבר חקיקה רשמי (מקורו במגילת העצמאות), הביא לעולם את המרתקים שבפסקי הדין, כאשר מהבולטים והמפורסמים שביניהם, הייתה עתירתו של עאדל קעדאן בדבר המניעה ממנו וממשפחתו להתיישב בישוב היהודי "קציר", אשר הוקם על-ידי הסוכנות היהודית בקרקע אשר הוקצתה לה ממנהל מקרקעי ישראל, וזאת "בשל היותו ערבי" (עמ' 265 לפסק הדין). בית המשפט פסק כי עצם הקצאת הקרקע מן המנהל לסוכנות הייתה פסולה וציווה על שקילה מחדש של מועמדות משפחת קעדאן.
על אף הדמיון הרב בין השחקנים בשני המקרים, אבקש להעלות סוגיה מפורסמת לא פחות אשר לדעתי פותרת מחלוקת זו בצורה נכונה יותר - פסק הדין בעניינה של אליס מילר. בפסק הדין נדונה, כזכור, שאלת השתתפותן של נשים בקורס הטיס, כאשר שאלת המפתח הייתה שאלת הרלוונטיות של ה"שונות" הנשית להשתתפות בקורס היוקרתי, כלומר, האם המטרה אותה אנו מעוניינים להשיג (הכשרת טייסים לחיל) ניתנת להשגה גם כאשר ישותפו נשים בקורס. תוצאת המקרה זכורה לכולנו ומפעם לפעם, כמו בשבוע שעבר, אנו נזכרים באותה הכרעה דרמטית בטקס אשר נערך בבסיס חיל-האוויר בחצרים.
האם שיתופו של דירקטור ערבי בדירקטוריון קק"ל מסכל את מטרות החברה? ס' 3 לתזכיר קק"ל (תזכיר היה מסמך הייסוד המנדטורי של כל חברה טרם חקיקת חוק החברות החדש) מפרט את מטרותיה: "לקנות, לרכוש .... קרקעות, יערות, זכויות חזקה... לשם יישוב יהודים על הקרקעות והנכסים כאמור". ממי נרכשות אותן אדמות ומדוע? התשובה לשאלה זו ברורה, על אף ההימנעות הברורה מלציינן במפורש בתזכיר או בכל דבר חקיקה אחר - הקרקעות נרכשות מידי הערבים, על-מנת לבסס את הישיבה היהודית בארץ ישראל - או בקצרה: "גאולת אדמות".
הבה נענה, אם כן, על שאלת השאלות: האם מינויו של דירקטור ערבי לדירקטוריון של חברה שמטרתה לגאול את אדמות הארץ מידי הערבים מסכלת את מטרות החברה? בעניין אליס מילר מציע כב' השופט צ' א' טל (בדעת מיעוט) אנלוגיה משעשעת לפתרון שאלת השונות הרלוונטית: "טול, למשל, את עניין שוויון ההזדמנויות בעבודה. יש לך עבודה שהשונות בה מובהקת. מודעה המבקשת מועמדות נשים דווקא לתפקיד בבית מרחץ לנשים - לא תהיה פסולה." (עמ' 124 לפסק הדין). דומני שנכון יהיה לומר שמודעה המבקשת מועמדים יהודים דווקא לתפקיד בקרן הקיימת לישראל - לא ראוי שתהיה פסולה.
[אבקש לציין שהדברים נכתבו טרם קריאת פסק הדין המלא אשר עדיין לא פורסם והתבססו על סיקור ההחלטה כפי שהובאה על-ידי נורית רוט באתר האינטרנט של עיתן הארץ].
