בית המשפט קובע: "לתאגידים אין נפש"

"לא דומה שמו הטוב של אדם לשמו הטוב של תאגיד. אדם, בשר ודם, זכאי לפיצויים בגין פרסום שהשפיל אותו או שהעמידו ללעג ולקלס בעיני הבריות. עוגמת נפש שכזו יכולה להיות רק למי שהוא בעל-נפש. לתאגיד אין נפש ולא יכולה להגרם לו עוגמת-נפש". כך קבע (יום ב', 22.03.10) שופט בית משפט השלום בפתח תקוה, נחום שטרנליכט, בבקשה למחיקה על-הסף שהגישו נתבעים בלשון הרע כנגד עירית פתח תקוה. ראשיתה של הפרשה בתביעת לשון-הרע שהגישה עיריית פתח-תקווה, והעומד בראשה - יצחק אוחיון, נגד "לב העיר", רשת העיתונות המקומית, ועורכה, אשר אטדגי. העיתון הגיש בקשה למחיקה על-הסף של התביעה, שכן לטענתו, תאגיד אינו יכול לתבוע בגין פגיעה בשמו הטוב בלא הוכחת נזק, שכן לתאגיד אין נפש והוא לא יכול לתבוע בגין "עוגמת נפש". לעומת זאת, עיריית פתח תקוה גרסה כי חסימת תאגיד מלתבוע בנזיקין כאשר לא נגרם לו "נזק מוכח" וזאת מכוח סעיף 10 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אינה חלה על תביעות בגין לשון הרע. השופט נחום שטרנליכט, בבואו לבחון את ההצדקה למחיקת תביעת העירייה על-הסף, מביא מובאות מן הפסיקה לכאן או לכאן - גם מובאות מפסקי דין אשר שללו פיצוי בלא הוכחת נזק לתאגיד בגין לשון הרע, וגם מובאות מפסקי דין אשר אפשרו פיצוי מסוג זה לתאגיד. בסופו של יום מכריע השופט שטרנליכט כי "לתאגיד אין נפש, וממילא לא ניתן לומר שלתאגיד נגרמה עוגמת נפש בעטיו של אותו פרסום. ממילא אין מקום לפעול באופן חריג ולהעניק לתאגיד פיצוי ללא הוכחת נזק. תאגיד יהיה זכאי לפיצוי בגין פרסום לשון הרע, רק אם הפרסום גרם לתאגיד נזק ממוני מוכח". השופט קובע כי פיצוי בלא צורך להוכיח נזק הוא חריג לכלל, וקיים בחוק איסור לשון הרע בשל הקושי של נפגעי לשון הרע להוכיח כי נגרם להם נזק, וזאת כאשר אין ספק כי פרסום לשון הרע פוגע פגיעה קשה בנפשו של אדם. עם זאת, הגם שקיבל השופט שטרנליכט את הבקשה למחוק על הסף את תביעת לשון הרע מטעם העירייה, הוא הותיר על-כנה את תביעת הדיבה שהגיש ראש העיר, הגם שהעיתון ביקש למחוק על הסף גם את התובענה שהוגשה על-ידו. לטענת מערכת העיתון, אין בדברים שנכתבו אודות ראש העירייה משום 'לשון הרע'. השופט שטרנליכט דחה טענה זו על הסף משום שדין שאלה זו להתברר בתובענה לגופה.