זוכה מאשמת גניבה בשל "נוהגי העובדים הזרים"

"אין לבחון את ההתנהלות ודרך המסחר ברחוב נווה שאנן בתל אביב כשם שבוחנים כל רחוב אחר במדינת ישראל בו מתנהלת פעילות עסקית. רחוב נווה שאנן הוא מעין אוטונומיה של עובדים זרים... מכאן, שגם דרך המסחר מתנהלת כמקובל בארצות המוצא". כך קבע (יום ו', 14.10.09 ), שופט בית משפט השלום (לעניינים פליליים) בתל אביב, ציון קפאח, בפוסקו לגבי כתב אישום אשר הוגש נגד פליט סודני, אדם מוחמד, בגין גניבת חמישים זוגות אופניים. הנאשם רכש את האופניים לאור יום, ברחוב בו מסתובבים שוטרים ומיקום המחסן בו אחסן את האופניים היה מול תחנת משטרה. המחיר ששילם הנאשם, על כל זוג אופניים שרכש, נשמע הגיוני בהתחשב בעובדה שמדובר באופניים משומשות - קובע השופט. ראשיתה של הפרשה במחסן שנמצא בנווה שאנן, ובו טובין רבים, וביניהם כחמישים זוגות אופניים אשר המשטרה חשדה כי הן גנובות. בעקבות מציאת המחסן יצאה המשטרה בקול קורא לציבור, לזהות את האופניים הגנובים. ואכן, שישה אנשים הגיעו וזיהו את אופנייהם. לדעת המשטרה, עצם העובדה ששישה אנשים זיהו את אופניים מקימה חשד סביר כי הרכוש שהוחזק היה גנוב, ובנסיבות אלו צריך הנטל לעבור אל שכמי הנאשם, ועליו להוכיח כי לא גנב את האופניים. המשטרה גרסה כי עצם העובדה שהנאשם חדל מלהסביר היכן רכש את האופניים, ועצם העובדה שלא הציג קבלות על רכישת חלק ניכר מהטובין שלו, מחזקת את החשד ולפיו האופניים ושאר הטובין גנובים. הנאשם, אדם מוחמד, ציין, מאידך, כי הוא עבד בשני בתי קפה בעיר ומן הכספים שחסך רכש אופניים וסחורה וזאת בכדי להעביר למשפחתו בגאנה, וזאת משום שהומלץ לו שלא להעביר למשפחתו כסף במזומן אלא טובין אותם יוכלו למכור בעבור כסף, ועל כן שכר מחסן, רכש אופניים משומשים וצבר די אופניים בכדי לשלוח למשפחתו כאמור. השופט ציון קפאח צין כי גם כאשר הנטל עובר אל שכמי הנאשם מכוח חוק, להוכיח כי לא גנב טובין אשר מצוים בחזקתו ואשר חשודים כגנובים, יש להפעיל את המבחנים המשפטיים בהקשר ובנסיבות המקום. השופט קפאח מציין כי הנאשם לא יכל היה להוכיח כי רכש את מרבית הטובין, וזאת משום נוהג המסחר במדרחוב "נווה שאנן" שהוא אוטונומיה של עובדים זרים, ושם דרכי המסחר שונות - אנשים סוחרים במוצרים משומשים ומחליפים כספים בלא קבלות. השופט קפאח מתח ביקורת על המשטרה אשר לא טרחה לברר ראיות לטובת הנאשם, אלא אך ורק ראיות לרעתו. השופט קפאח שב ושנה את ההלכה ולפיה תפקיד המשטרה אינו "לאתר ראיות להרשעת הנאשם" אלא "לאתר ראיות לחשיפת האמת", גם אם אמת זו הינה לטובת הנאשם, ואם המשטרה נמנעת במתכוון לאתר ראיות אשר עשויות היו לשחק לטובת הנאשם, המנעות מהבאת ראיות אלו פועלת לרעתה. עוד ציין השופט קפאח את הנסיבות שבהן צבר הנאשם את זוגות האופניים המשומשים: מכולת הנאשם נמצאה באזור המפוקח ללא הרף על-ידי המשטרה, הנאשם נראה מספר פעמים סוחב מספר זוגות של אופניים לעיני שוטרים ולאור יום - מכלול הנסיבות, ובהם - ביצוע המעשים לאור יום, תחת עיניה הפקוחות של המשטרה, כמו גם המנעות המשטרה מלחקור אנשים אשר הנאשם גרס כי רכש מהם את האופניים המשומשים בכסף, והנוהג הקיים במדרחוב נווה שאנן לרכוש טובין משומשים, כל אלו הובילו את השופט קפאח לזכות את הנאשם מחמת הספק. ששת האנשים אשר זיהו את אופניהם - ואשר לדידה של המשטרה ביססו חשד סביר כי הנאשם אכן גנב את האופניים, נתפסו בעיני השופט כראיה לטובת הנאשם, ולפיה - אם שישה אנשים בלבד זיהו את אופניהם, ניתן להניח כי כל 44 זוגות האופניים האחרים לא היו גנובים, ועל כן יש להניח לנאשם מן החשדות הלא מבוססים, להשיב לו את אופניו (למעט ששת הזוגות שזוהו על-ידי הבעלים), ולזכותו, כאמור מאשמה.