המולטונובה לא כוילה, וכתב האישום בוטל

"בהיעדר כיול תקופתי למכשיר לא ניתן לקבוע, בודאות הנדרשת להרשעה בהליך פלילי, כי תוצאות המדידה במכשיר משקפות את מהירות הרכב שנמדד". כך קבעה (יום ג', 27.04.10) שופטת בית משפט השלום לתעבורה בקריית גת, רבקה בן יששכר, בדיון בבקשה אשר הגישו נאשמים בנסיעה במהירות מופרזת, לביטול כתב האישום כנגדם בטענת "הגנה מן הצדק". הנאשמים הואשמו כי נסעו ב-26 במאי 2007 במהירות של 132 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, אשר נמדדה במכשיר מדעי נייח למדידת מהירות, מסוג מולטונובה ואשר הונצחה במצלמה. לטענתם, היות שמשכיר זה לא כויל תקופתית במעבדה המתאימה לשם הבטחת אמינות תוצאות המדידה, לא ניתן לייחס להם נהיגה במהירות מופרזת ועל כן דינו של כתב האישום להתבטל, ממש כפי שאירע במקרה דומה (ע"פ (ב"ש) 4556/07 מדינת ישראל נ' דומב בילה) שם קבע בית המשפט המחוזי כי "רשות האכיפה חייבת לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להבטיח, כי תוצאות מדידות באמצעות מכשירים בהם עושה שימוש, תהנה אמינות ומדויקות ברמת הדיוק האפשרית הגבוהה ביותר". לטענת בא-כוח הנאשמים, עצם קביעת בית המשפט בעניין דומב כי אי כיול המכשירים מעמיד בסימן שאלה את תוצאות בדיקתם, ועצם הודאת המשטרה באותו עניין כי היא אינה נוהגת לכייל את מכשירי הבדיקה, יצרו קביעה חלוטה של בית המשפט שם, אשר כל ניסיון להעלותה לדיון שנית, מטריח את בית המשפט לשווא. בנסיבות אלו ביקש בא-כוח הנאשמים לבטל את כתב האישום. המאשימה-המדינה גרסה מאידך-גיסא, כי על-פי פסקי דין אחרים, שהיא הציגה, מתקיימת חזקת אמינות המכשירים ועל כן, הטוען כי המכשירים אינם תקינים - נטל ההוכחה עליו כי כך הוא הדבר. המדינה טענה להגנתה כי השופטת ברקאי אשר נתנה את פסק הדין בעניין דומב ולפיו מקום בו המולוטונובה לא כוילה, יש לבטל את פסק הדין, "שמה את עצמה מעל החוק", שכן המחוקק קבע כי יש בדיקת המולטונובה - די בה. בתשובה לטענה זו גרס בא-כוח הנאשמים כי היות והמחוקק הסמיך את מחוקק המשנה לקבוע את דרכי הבדיקות והתיקונים התקופתיים של המכשיר, ומחוקק המשנה לא עשה כן- אין די בהסתמכות על הוראת המחוקק - שכן לא לוו לה תקנות של מחוקק המשנה.

"המשטרה מתעלמת מהחלטה שיפוטית"

השופטת בן יששכר קובעת כי אין נפקא מינה אם המכשיר אמין אם לאו, וכי מה שקובע הינו אמינות המדידה:

• "יש להבדיל בין אמינות המכשיר לאמינות המדידה. קביעת חזקת אמינות מכשיר אינה, בהכרח, מובילה למסקנה , שכל תוצאות המדידה באמצעותו, תהינה אמינות. אמינות מדידה תלויה בתקינות המכשיר, באופן התחזוקה, באופן העלתו, זאת בנוסף להוכחת מיומנותו והסמכתו של המפעיל... יתכן מצב, כי מכשיר יהיה תקין אך ברגע נתון לא ידייק ויהיה זקוק לכיול, דוגמאת שעון שיכול שיהיה תקין אך זקוק לכיוון מול אב מדידה (שעון אחר)... בהיעדר כיול תקופתי למכשיר לא ניתן לקבוע, בודאות הנדרשת להרשעה בהליך פלילי, כי תוצאות המדידה במכשיר משקפות את מהירות הרכב, שנמדד".

עוד מציינת השופטת כי:

• "המשטרה דבקה בעמדה, שאין לפעול על-פי הנורמה, שנקבעה על-ידי ערכאת הערעור, לעניין כיול מכשירים. בכך, מתנהגת המשטרה כמי שבוחר להתעלם מהחלטה שיפוטית המחייבת אותו לפעול באופן מסוים או להימנע מפעולה כלשהיא, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת המשנה את אותה החלטה".

היא משווה את התנהגות המשטרה להתנהגותו של אדם אשר פועל בניגוד לפסק דין אך ורק משום שבכוונתו לערער:

• "נניח מקרה בו אדם שנהג בזמן פסילה היה מעלה טענה, כי על-אף שאין החלטה בדבר עיכוב ביצוע, רשאי הוא לנהוג אך בשל כך, שיש בכוונתו להגיש ערעור או בשל כך שהגיש ערעור".

"משטרת ישראל חוטאת לתפקידה"

השופטת מציינת בהמשך כי:

• "לפעולות אכיפה באמצעות מכשירי מדידה, יש השלכה על ציבור גדול של אזרחים, שעושים שימוש ברכב, כאשר אופן נהיגתם נבחן בעת תנועתם בדרכים, באמצעותם. על בסיס תוצאות המדידה במכשירים, משתכללת ההחלטה אם להגיש כתבי אישום בגין עבירת תעבורה, אם לאו.
  "משטרת ישראל חייבת להבטיח כי תוצאות המדידה באמצעות המכשירים יהיו אמינות ברמה גבוהה, מעבר לספק סביר. אם אינה מכיילת את מכשיריה כיול תקופתי, הרי שחוטאת היא לתפקידה ומפרה את אמון הציבור בתוצאות המדידות במכשירי האכיפה".
  עוד היא מציינת כי משטרת ישראל עוצמת את עיניה, וגם לאחר שניתן פסק דין חלוט של בית המשפט המחוזי בנושא, נמנעת המשטרה מלפעול על פיו: "ההחלטות השיפוטיות של ערכאת הערעור, בסוגיית הכיול, נועדו להגן על האזרח, להביא לתיקון בעבודת האכיפה של המשטרה ולהבטיח הליך הוגן".
  "חוסר ודאות בקרב הציבור"
  היא מוסיפה כי:
  • "העובדה, שגם לאחר מועד הינתן פסק הדין דומב, ממשיכה המשטרה לדרושת הרשעת נהגים על סמך תוצאות מדידות, שנערכו לפני המועד הקובע במכשיר המולטונובה, כשאין ביטחון, כך על-פי פסיקת ערכאת הערעור, באשר לרמת אמינותן במידה הדרושה בהליך הפלילי, יוצרת חוסר ודאות בקרב הציבור וחותרת תחת האינטרס הציבורי של אכיפה מרתיעה, יעילה והוגנת".
  היא ממשיכה ומוסיפה כי:
  • "התכלית העומדת בבסיס פעולת האכיפה המשטרתית אינה להשיג ריבוי הרשעות...התכלית של המשטרה כרשות האכיפה היא לדאוג לציות נהגים לחוקי התנועה וכיבוד הוראות החוק והחלטות שיפוטיות, במטרה לתרום להעלאת רמת הבטיחות בדרכים ואמון הציבור בפעולותיה. חלק ניכר מציבור הנהגים מגיע לבתי המשפט ללא יצוג ואין לו המשאבים לנהל מאבקים משפטיים מורכבים מול המשטרה לה יתרון יחסי על האזרח הבודד, בהיותה בעלת משאבים כספיים ואנושיים.
    "חלק אחר של הציבור אינו מודע לבעייתיות באכיפת מכשיר לא מכויל וההשלכה שיש לכך על דיוק תוצאות המדידה.
    "המשטרה מתעלמת מן האפשרות, ששליחת המכשירים לכיול, יכול שתרפא את הפגם, שנפל בעבודת המשטרה גם רטרואקטיבית, אם המכשירים ימצאו מכוילים כנדרש".
  התנהלות משטרת ישראל אינה ראויה
  היא מצטטת מפרשת עמיקם לוין:
  • "מאבקה זה של המדינה מן הראוי שלא היה מתנהל. המדינה כגוף האוכף חוק חייבת להקפיד עם עצמה במובן זה שתוצאות מדידה של מכשירים על בסיסם מעמידה היא אזרחים לדין - יעמדו בכל מבחני האמינות והתקינות ללא כחל וסייג".
  ומציינת:
  • "הגעתי למסקנה, שהתנהלות משטרת ישראל אינה תקינה, אינה ראויה ואינה הולמת רשות ציבורית, החייבת לפעול בהגינות כלפי הציבור בהיותה מופקדת על אכיפת החוק, כיבוד החוק ופסיקות בתי משפט. התנהגות רשות האכיפה עומדת בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ומקימה הגנה מן הצדק כפי שקבוע בסעיף 10 לחוק".
  השופטת מציינת כי מכוח הלכת יפת הגנה מן הצדק תקום לנאשם מקום בו "התנהלות הרשות היא שערורייתית, ויש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם", וכי זהו המקרה.
  בזבוז של משאבי ציבור
  השופטת בן יששכר מציינת עוד, כי מקום בו המשטרה מיבאת מכשירי מדידה מחו"ל, בין אם אלו מכשירים למדידת כמות האלכוהול בנשיפה (ינשוף) ובין אם אלו הם מכשירים למדידת מהירות הנסיעה, על המשטרה לדאוג להתאמת מכשירים אלו לארץ, ולערוך על חשבונה ומיוזמתה את הבדיקות המתאימות למכשירים, ולא להטיל את הנטל על הציבור והאזרחים - שכן מקום בו המשטרה מתבצרת בטענתה כי המכשירים תקינים, בין היתר על סמך הלכות אשר קבעו את חזקת התקינות - הנטל עובר אל האזרח להביא מומחים מטעמו להראות כי המכשירים אינם תקינים - כמו גם אל הציבור אשר נושא בעלויות ההתדינויות הרבות בבתי המשפט. מוטב היה, לשיטת השופטת, כי המשטרה הייתה מבצעת בדיקות תקינות של המכשירים על חשבונה, ובכך הייתה חוסכת לציבור ולמערכת בתי המשפט את ההידינויות המייגעות.
  גם במקרה הנדון דחתה השופטת בן-יששכר מכל וכל את טענת המשטרה ולפיה על הנאשם להביא מומחה מטעמו אשר ישלול את אמינות הבדיקות המבוצעות על-ידי מכשיר המולטונובה. לשיטתה, בהעדר כיול המכשיר, נתון שהמשטרה הודתה בקיומו, לא מתקיים תנאי מקדמי להגשת כתב אישום, שכן לא ניתן להסתמך על תוצאות המדידה של המכשיר לביסוס ממצא עובדתי.
  "אשר על כן", היא מסכמת את דבריה, "ניהולו של הליך פלילי כנגד הנאשמת מהווה פגיעה של ממש בהגינות ההליך ודין כתב האישום להתבטל".