בג"צ דחה עתירתה של אם להיות מיוצגת בוועדת תסקירים

"כאשר ברקע הדברים מצוי קטין אשר טובתו היא הקו המנחה בהחלטה שלגביה התבקש התסקיר, התכלית של ייעול ההליך ומניעת התמשכותו מקבלת משנה תוקף". כך קבע (יום ד', 26.04.10) שופט בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, יורם דנצינגר, בעתירה אשר הגישה אם כנגד אופן פעילותה של "וועדת תסקירים", אשר מנעה את יצוגה בפני הוועדה. העותרת, אימו של קטין, אשר בינה לבין אבי הקטין מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הועמדה בפני ועדת תסקירים וזאת בעקבות החלטת בית המשפט כי יוגש "תסקיר דחוף על-ידי פקידת סעד על-מנת לבדוק האם קיימת עילה לשינוי הסדרי הראייה הקיימים עליהם הסכימו הצדדים ושקיבלו תוקף של פסק דין בדיון מיום 26.1.09". חרף בקשותיה של האם, היא לא הורשתה להיות מיוצגת בוועדה בידי באת-כוחה וזאת עקב "תקנון העבודה הסוציאלית" ולפיו "רק כאשר שני ההורים מסכימים לכך תותר השתתפות עורכי דינם בדיון הוועדה ובכל מקרה מעמד עורכי הדין יהא של משקיפים בלבד". בעתירתה לבג"צ בקשה האם מבית המשפט "להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יאפשרו לאם להיות מיוצגת על-ידי העותרת 3 לפני הוועדה; מדוע לא תינתן להן ארכה סבירה קודם לכינוסה של הוועדה; ומדוע לא יועבר אליהן החומר שהוכן לצורך הדיון לפני הוועדה. כמו-כן התבקש בית משפט זה ליתן צו ביניים שיאסור על כינוס הוועדה בעניינו של הקטין, וזאת עד להכרעה בעתירה".

האם: ועדת התסקירים לא אפשרה לעורכת דיני לדבר

לטענת האם בעתירתה, התנהלות ועדת התסקירים מפרה את זכותה ליצוג ולהליך הוגן ופוגעת בחופש העיסוק של עורכת דינה. עוד נטען כי אין למשיבים סמכות לפעול, ליתן החלטות או ליתן המלצות במסגרת "וועדות תסקירים" שכן סמכות הוועדות ודרך פעילותן אינה מוסדרת בתקנה בת פועל תחיקתי וכי אף מטעם זו דין ההחלטה שלא לאפשר את ייצוג האם באמצעות העותרת 3 להתבטל. ביני לביני הסיר האב את התנגדותו ליצוג האם בפני 'ועדת התסקירים' וכך הוסרה המניעה להשתתפות באת-כוחה של האם בועדה, וצו הביניים שביקשה הפך למיותר. עם זאת, הסאגה לא נסתיימה בזאת: ועדת התסקירים גרסה כי השתתפות באת-כוחה של האם הייתה פעילה מידי, וזאת חרף מעמדה כמשקיפה בלבד, ואילו האם ובאת כוחה גרסו כי השתתפות באת הכוח בוועדה הייתה סבילה מידי היות ולא הותר לבאת הכוח לייצג את האם כהלכה, הן מאחר שלא המציאו לה את המסמכים בתיק והן מאחר שקטעו את דבריה. בעקבות זאת ביקשה האם מבית המשפט העליון לאסור על ועדת התסקירים להכין תסקיר בעניינה.

השופט דנצינגר: לעותרים סעד חלופי

השופט דצנינגר דחה את העתירה בנימוק ולפיו לעותרים סעד חלופי: "תסקיר פקיד הסעד נערך בהתאם לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955. תסקיר זה, אף שאינו בגדר "חוות דעת מומחה" כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ייבחן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה לאחר הגשתו, והוא שייקבע את המשקל שיש לייחס לו. בנסיבות אלה, ככל שלעותרים השגות באשר לאופן עריכת התסקיר ולמשקל שיש לייחס לו כתוצאה מאופן עריכתו - עליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בעניין זה. מבקשתם של העותרים מיום 12.4.2010 עולה לכאורה כי פנייתם בעניין לבית המשפט לענייני משפחה נדחתה, ועל כן ככל שברצונם להשיג על החלטה זו - יש לעשות זאת באמצעות פנייה מתאימה לערכאת הערעור". השופט דנצינגר ממשיך ומציין כי: "יוער כי נתנו את דעתנו לכך שבגדרה של העתירה מועלות טענות הנוגעות לחוקיות פעולות גורמי משרד הרווחה, ואולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשנות מקביעתנו כי קיים לעותרים סעד חלופי". "הרציונאלים לכך", מציין השופט, הינם "שיקולי יעילות וטעמי חסכון במשאבים שיפוטיים, מניעת סחבת מיותרת והתמשכות של ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית, ובירור מחלוקת עובדתיות בפני הערכאה הדיונית לה הכלים המתאימים ביותר לכך. אוסיף כי כאשר ברקע הדברים מצוי קטין אשר טובתו היא הקו המנחה בהחלטה שלגביה התבקש התסקיר, התכלית של ייעול ההליך ומניעת התמשכותו מקבלת משנה תוקף".

טעמים נוספים לדחיית העתירה: שיהוי ואי צירוף האב כמשיב פורמלי

עוד מציין השופט דנצינגר כי גם מן הטעם ולפיו האב לא צורף לעתירה כמשיב פורמלי יש לדחותה, שכן לו נדונה העתירה היה בכוחה להשפיע באופן ממשי על עניינו של האב. בנוסף, נדחתה מטעמים של שיהוי: "תשובתה של המשיבה 1 לבקשת העותרים כי העותרת 3 תייצג את האם לפני הוועדה נמסרה להם ביום 8.3.2010 ואף על-פי כן בחרו הם להגיש את העתירה דנא רק יום לפני כינוס הוועדה. על-אף כי מדובר בפרקי זמן קצרים יחסית, הרי שבנסיבות העניין ונוכח דחיפות הנושא, כעולה מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה לפיה התסקיר דרוש באופן דחוף - העותרים השתהו בהגשת העתירה. התנהלות זו של העותרים הביאה לפגיעה באינטרס האב כי בקשתו לשנות מסדרי הראייה של בנו תוכרע בהקדם; לפגיעה בטובת הקטין המחייבת כי התסקיר בעניינו ייעשה בהקדם; ולפגיעה באינטרס הציבורי כי ההליכים בפני הערכאות השיפוטיות יתבררו באופן יעיל וללא עיכובים שניתן היה למונעם". בכל מקרה קבע השופט דנצינגר- משקיבלה האם את הסעד העיקרי שביקשה במהלך ההליכים אין עוד טעם לדון בעתירה לגופה.