הנתונים הסטטיסטיים האחרונים מצביעים על עלייה מדאיגה בשיעור מחלות המין בישראל, אם בשל ירידה דרסטית בשימוש באמצעי-מניעה, אם בשל מחלת האיידס, פגעים גופניים, כמו יבלות באיברי המין, המוכרות כוירוס הפפילומה (העלול גם לגרום לסרטן צוואר הרחם), ואם בשל פטריית הקנדידה, או דלקות למיניהן במפשעה.
כך או אחרת, הזנות היא, עדיין, המקור הדומיננטי לשיעור העלייה המדאיג בפריצות. יבוא הזונות ממדינות מזרח-אירופה ושהותם של עובדים זרים מהמזרח הרחוק ומאפריקה תורמים אף הם, בצד העלייה בנגע האיידס, גם להגברת הזנות. ולא לשכוח את בתי הבושת, הצצים חדשות לבקרים, בפינות-רחוב, בעיקר בתל אביב, ושאינם מצויים תחת פיקוח רפואי.
אלה הנזקקים, דרך קבע, לשירותי הזנות מעוניינים, כמובן, בהתרה חוקית שלה. גם בקרב חוגי הרופאים יש באחרונה תמיכה הולכת וגוברת בהתרה חוקית כזאת, אבל תחת פיקוח רפואי, כפתרון לבעיה המטרידה. לעומתם דוחים החוגים הדתיים, בשאט-נפש, כל ניסיון לעודד התרה כזו, בטענה שהיא תעניק, בריש גלי, גושפנקה חוקית לפריצות. כך או אחרת: הכל מאוחדים בדיעה כי המצב הנוכחי, שבו ניצב החוק חסר-אונים מול הזנות - הוא, פשוט, בלתי-נסבל.
רופאי-מין לא מעטים, כמו גם סקסולוגים למיניהם, שעמם שוחחתי, מגלים ספקנות בכל הקשור לסוגייה הזאת. הם סבורים כי הזנות החוקית לא תחסל, מבחינה רפואית, את מחלות המין. הסיבה: לא ניתן לבדוק אשה, לאחר כל מגע מיני שהיא מקיימת, מה גם שדי במגע אחד בלבד כדי להפיץ את המחלה ברבים.
עדיף ברחוב
יתר על כן: רופאי המין והסקסולוגים מאוחדים בדיעה שגם מבחינה חברתית אין כל אפשרות לעצור בעד מגיפת הזנות. שכן ליד כל בית-בושת חוקי יצוצו מיד עשרה לא-חוקיים. זאת ועוד: הניסיון במדינות, שבהן הונהגה זנות חוקית, הוכיח כי הגבר מעדיף להתפתות על-ידי פרוצה ברחוב מאשר ללכת לבית-בושת. כך הם פני הדברים במדינות נאורות כמו אוסטריה, הולנד ושבדיה. במרוקו ובחבש, למשל, שגם בהן הונהגה זנות חוקית, גובות הממשלות מס מיוחד מן הפרוצות על כל אתנן. משכורתן, על כן, אינה גבוהה. לעומת זאת, הזנות הלא-חוקית יוצרת שוק חופשי ופרוע ומאפשרת רווחים בלתי-מוגבלים.
בני-שיחי סבורים כי הפתרון לבעיה נעוץ בנקיטת פעולות-מנע, כמו חינוך הנוער וטיפול במשפחות נחשלות ומרובות-ילדים, המשמשות קרקע נוחה לפריחת הזנות.
באשר לריפוי מחלות המין, סבורים רופאי המין והסקסולוגים שכדאי, אולי, ללמוד מאותן מדינות, שבהן נוהגת הפרוצה לשתף פעולה עם רופא המין ועוברת אצלו בדיקות קבועות. על-כל-פנים - סבורים הם - זה טוב יותר מאשר פעילות במחתרת.
סקרנות מינית
לעומתם, קבוצה גדולה של רופאי-מין, סקסולוגים ופסיכולוגים, שעמם שוחחתי, משוכנעים, דווקא, כי יש להנהיג זנות חוקית בפיקוח השלטונות. כאן המקום להזכיר כי עיריית תל אביב, למשל, צידדה בעבר בהנהגת זנות כזאת, אבל נאלצה, מהר מאוד, לנטוש את הרעיון, בלחץ החוגים הדתיים.
בני שיחי, המצדדים בזנות החוקית, טוענים כי לו היו הפרוצות עוברות בדיקות רפואיות לפי חוק ובאורח קבוע, היו מחלות המין נבלמות, מה גם שאז היתה הזנות מתרכזת במקומות המיועדים לכך. על אותם מקומות - אליבא דבני-שיחי - צריך, כמובן, להיות פיקוח רפואי. בכל מקרה, טעות היא, לדעתם, לחשוב כי את הזנות ניתן למנוע.
במצב הנוכחי, הסקרנות המינית היא רבה מדי, בהתחשב בחופש המיני המופרז. הבעיה היא כיצד לרסן סקרנות זו. כדי לרסנה, יש לפעול, לדבריהם, בקרב הנוער באמצעים חינוכיים. הסברה על הנזקים שבזנות אינה חיונית פחות מהסברה נגד עישון ונטילת סמים - הם מדגישים.
מספר חברי-כנסת, שאליהם פניתי לליבון הסוגייה, ושביקשו להישאר בעילום-שם, טענו באוזני כי אין להקדים את העגלה לסוס. לפני הדיון בשאלה אם הזנות צריכה להיות בפיקוח החוק - יש, לדבריהם, לערוך מחקר בסיסי על התופעה הזאת. עובדה היא שעד היום לא נערך מחקר כזה. חשוב, לדבריהם, לבדוק מהם המניעים לזנות - הנפוצה לא מעט בקרב קטינות - ולחפש תרופות סוציאליות, ולאו דווקא באמצעות חוק. לגיטימציה של הזנות רק תביא, לדעתם, לפריחתה ויש, על כן, לדאוג לטיפול קהילתי בקרב הקטינות ולהגביל את הגיל שבו מותר לעסוק במקצוע ל-18 ומעלה.
פעולת מנע
אחדים מחברי הכנסת, שעמם שוחחתי, סבורים כי יש להכיר, על-פי תקנות, באיזורים מסויימים כמורשים לעסוק במקצוע העתיק. על-כל-פנים, אסור, לדעתם, שזה יהיה מקצוע מוכר. במדינות מסויימות, שבהן הזנות מותרת, אף דאגו כי כל אשה העוסקת בזנות, צריכה להוכיח כי יש לה גם מקצוע אחר.
ובאותו עניין: לא מכבר ביקר בכנסת עיתונאי הולנדי ידוע, שביקש לשמוע מפי חבריה מה האמת בטענה, לפיה אין אצל היהודים לא שיכורים ולא זונות. את המענה לשאלתו קיבל אותו עיתונאי, במהלך סיור מודרך ברחובותיה "המקצועיים" של תל אביב...
