"נוסיף גם כי באחת ההזמנות של הנתבע הופיעה הכותרת 'בנות חינם וסושי גם' כהזמנה למסיבה. לשון כזו פוגעת לא רק בציבור הגברים, שנדרשים לשלם בכניסה למסיבה, אלא גם בציבור הנשים. ניתן להבין מהפרסום כי מבקרי המסיבה יהנו 'מבנות וסושי בחינם'. תפיסה כזו רק מחזקת את הגישה כי נשים הן אובייקט מיני ומוקד משיכה בשל זהותן המינית ולא נוסיף בכך". כך קבע (5.5.10), שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אברהם טננבאום, בתביעה שהגיש איתיאל גבעון נגד יחצ"ן המסיבות ארז תימור, בגין אפליה אסורה, אשר באה לידי ביטוי בפרסום מודעת יחצנות למסיבה שבה נאמר כי "נשים חינם וסושי גם".
התובע הלין על אפליה אסורה כלפי גברים. הנתבע, אשר לא היסס להשוות אישה לסושי, בהציעו לאורחי מסיבתו "נשים חינם וסושי גם" - קרי - גם בנות המין היפה וגם הדגים המגולגלים באורז ישעשעו את קהל הגברים במסיבה - נאחז - כטובל בפמיניזם ושרץ שוביניסטי בידו - בטענות מתחום האפליה המתקנת. הנתבע, אשר ניתן להניח כי הציע את הכניסה לנשים "בחינם" מטעמי הנחת יסוד ולפיה נשים הן מגנט לגברים, וככל שיהיו במועדון נשים רבות יותר, בעקבותיהן כך הגברים - אשר יביאו ממון למועדון, שינה חברבורותיו התפישתיות לקראת הדיון המשפטי, ותיאר - בנימה נרגשת של מדליק משואה ביום העצמאות - את האפליה ארוכת השנים שסבלו ממנה הנשים - אפליה אשר באה לידי ביטוי בקיפוח כלכלי - והוא, בעל המועדון, מתקן עתה, באפשרו לנשים להיכנס חינם למועדונים. הנה כי באה התשובה לשכר הנמוך לשעה ולחודש ממנו סובלות הנשים, לאי-הכרה בהוצאות טיפול בבית ובילדים כהוצאה מוכרת, ולתקרת הזכוכית - משקה חינם וכניסה חינם למועדון. ועולה השאלה - האם גם הסושי סבל מאפליה היסטורית לאורך כל השנים והאם גם הוא - אותו סושי - זכאי להיכנס "חינם אין כסף" למועדון בכדי לפצות-לשפות בגין אפליה ארוכת שנים שגם הוא סבל ממנה?
ואם לא, מדוע פרסם היחצ"ן את ה"נשים חינם" בכפיפה אחת עם ה"סושי גם"? לאחר שלבש על עצמו מעטה-קרב פמיניסטי, ודיברר, בשם האפליה הכלכלית ההיסטורית של נשים את זכותן להיכנס למועדונים חינם אין כסף, כאילו בכך יבוא המזור לתקרת הזכוכית ולשכר הנמוך (לשעה/ולחודש), שלף מכובעו הנתבע אף נימוק נוסף - הוא הנימוק הקשור בהיעדר אפליה. בעל המועדון גרס כי ממילא, כאשר זוגות באים למועדון - הגבר הוא שמשלם, והנה עתה, אותו גבר אשר ממילא משלם על בת זוגו, ישלם את מחצית הסכום, שכן עתה, כשהכניסה לנשים הינה "חינם", ישלם הגבר מחצית (ויאכל סושי גם).
השופט טננבאום לא מתרשם
לו היה השופט טננבאום ליטל מעתוק ממערכוני ארץ נהדרת, היה משיב ודאי ב
"וואלה יופי", לצורך הצגת התרשמותו הדלה מטיעוניו של הנתבע, אך היות ששופט נדרש לסקירה השוואתית והיסטורית של הסוגייה המשפטית, לאורכה התרבותי-חברתי ולרוחבה ההיסטורי, תוך שהוא בוחן את הסוגייה מנקודת המבט של תורת הפמיניזם, מנקודת המשפט של המשפט העברי ומנקודת המבט של המשפט המשווה.
השופט טננבאום שלל מכל וכל את התזה ולפיה הפרסומת "נשים חינם וסושי גם" היא זו שתתקן את האפליה הכלכלית ההיסטורית שנשים סבלו ממנה כל השנים, דחה מכל וכל את חצאית ה'אפליה המתקנת' שמאחורי קפליה ניסה הנתבע להסתתר, וקבע כי פרסומת המזמינה נשים להיכנס חינם אין כסף למועדון תוך שימוש בחרוז המעליב "נשים חינם וסושי גם" - מנציחה את מעמדן של נשים לא זו בלבד כתלויות כלכלית בגברים, אלא ככלי פיתוי הנועד למשוך גברים אל תוך המועדון - משל היו חפץ. השופט טננבאום מסביר כי מקום בו מתרחש כיום שוויון כלכלי בין נשים לבין גברים אין מקום ל"אפליה מתקנת", ובטח לא כזו השולפת את ראשה עטויה בכובע של ביטוי סקסיסטי אשר משווה נשים לסושי (גם). בנסיבות אלו קבע השופט טננבאום כי הנתבע פרסם פרסום אשר יש בו אפליה והשית עליו סכום סמלי של 1,500 שקל (בהסכמת התובע) - וזאת בשל עקרוניות התיק ואי-חשיבות הכסף לעניין זה.
