הקטור טימרמן, שהתפרסם בארצו כפעיל לזכויות האדם, מצא לנחוץ להצהיר כי הוא רואה בפיגוע הרצחני את ההתקפה הקשה ביותר שבוצעה נגד יהודים מחוץ לגבולות-ישראל מאז מלחמת העולם השנייה. מתקפה זו החזירה, לדבריו, את ארגנטינה לזמנים שבה פוגעים ביהודי הגולה רק משום היותם יהודים. הקטור טימרמן גם יצא חוצץ נגד האנטישמיות שפשתה בארגנטינה בעבר בימי שלטון הגנרלים ושהייתה חלק מהותי ובלתי-נפרד ממנו.
אביו של הקטור, העיתונאי והסופר יעקב טימרמן, נכלא ב-1977 על-ידי שלטון הגנרלים ועונה על-ידיהם, במשך שנתיים וחצי, קודם כל בשל שמאלניות וגם בשל יהדותו ודבקותו בציונות. בין היתר הוא הואשם שזמם להקים מדינה יהודית בדרומה של ארגנטינה.
זמן קצר לאחר מאסרו של אביו, קיבל הקטור מקלט פוליטי בארה"ב, ממנה המשיך, בעזרת רבים אחרים, להיאבק לשחרורו של אביו. בסופו של דבר שוחרר האב, נשלח לישראל וכתב את ספרו המפורסם, "אסיר ללא שם וללא מספר", שאף הוסרט. בעת שהותו בארץ הצטרף טימרמן למערכת
מעריב ופרסם ביומון את מאמריו.
מלחמת לבנון הראשונה לא נשאה חן בעיני טימרמן האב, ועם נפילת השלטון הדיקטטורי בארגנטינה הוא שב אליה, כשבשנת 1999 נפטר מהתקף-לב.
