לפני כ-15 שנים עברנו לגור בישוב שקט, יושב על הר מהרי הכרמל, בתים אדומי גגות, מוקפי גינות פורחות ומטופחות, תאווה לעינים, גן עדן אמיתי.
אבל כמו תמיד יש תמיד פה ושם תפוחים רקובים בערמה, שמרגישים למרבה הפלא, טוב מאד עם עצמם. ניהול חיי היום יום של אנשים אלה, מתנהל בקולי קולות, אינו כבול למוסכמות, לא מתחשב בחוקים העירוניים, או בסביבה, או בשכנים בהקשר לשקט בשעות המנוחה, ואף לא מטריד אותם להפריע את מנוחת השכנים, אפילו בשעות המאוחרות של הלילה.
כל השכנים יודעים בדיוק מתי הם מגיעים עם מכוניותיהם לסביבה, הם נכנסים לרחוב כאשר המערכת הקולית שלהם במכונית מופעלת בעצמה מחרישת אוזניים, ואם מישהו מעיר הערה, התשובה הניתנת היא, שיש בהם שמחת חיים, והשכנים שונאים שמחה!
במקרה כזה אם אדם מתלונן, הוא זוכה למסע צלב מצדה של המשפחה, שיכול להמשך לאורך כל התקופה מגוריו ברחוב, אם הוא לא מסתלק מן הרחוב, ומחפש לו מקום מגורים חליפי, הוא לא יהנה יותר מחייו באיזור.
זה מתחיל מהשלכת אשפה, משריטה של מכוניתו, ריקון מאפרת מכוניתם בגינתו, כל דבר שאפשר להשליך מעבר לגדר אל תוך מתחם ביתו, אפילו עכברים מתים הושלכו לגינתו. הם שוטפים את מבואות הבית שלהם עם צינור [מחסור במים בארץ אינו נוגע להם], וכך את כל הלכלוך מחצרם הם מעבירים הלאה לשכנים, שאתרע מזלם לגור במורד [מקום נמוך יותר מביתם]. ואז ברגע שכל הליכלוך הזה נמצא בפתח ביתם של השכנים, באופן אוטומטי הופך לכלוך זה להיות הלכלוך הפרטי של השכנים.
אם מישהו תלה אי פעם יהבו בטיפולה של המשטרה במקרים אלה התבדה, יש צורך להגיע למשטרה [להפסיד שעות עבודה] להגיש תלונה, השוטר מגיע, מקשיב גם לשקרים שאנשים אלה משמיעים, הם אינם מוגבלים ע"י חינוך או מילה "גסה" אחרת כתרבות או התחשבות או הומניות, אלה אינם מילים הנמצאות באוצר הווקבילרי שלהם. כמו כן אם השכנים מבוגרים מאוד ו\או חולים מאוד, דבר זה קטן עליהם, אין לו כל משקל.
תשובת המשטרה כרגיל במקרים אלה היא שאין עניין לציבור בתלונה זו, והסיפור נגנז. אנשים שמחפשים שקט, יחסי שכנות טובה, או אפילו רק אי עימות, הם הם האנשים השליליים על-פי התפיסות של אנשים אלה, וחלילה להיות אוהבי ניקיון, זה שלילי מאוד. בסיכום, אם אינך סובל בשקט את מעשיהם, אתה נידון לכליה!
לכן מסתבר שהאלימות בכל צורותיה, היא קוד החברה הישראלית. אנחנו חיים בתוך יורה רותחת, כאן במזרח התיכון, והמתח וסף הרוגז הנמוך מאוד, מכלים כל חלקה טובה שאי פעם היה לנו חלק בה, ואנו לא עושים דבר.
במקום שנורמות התנהגות אלה יגונו ע"י הציבור הרחב, וינדו סוג כזה של אנשים מכל חברה נורמטיבית, איש איש קרוב אצל עצמו בלבד, עד שזה לא עובר את הסף לתוך ביתו פנימה.
