אפשר להתווכח על גדר ההפרדה, האם היא יעילה אם לאו? האם היא פותרת את בעיית הביטחון או שאין בה תועלת? האם ההוצאות עליה אינן מוגזמות ביחס ליעילותה? דבר אחד ברור מעל לכל ספק: היא הפחיתה למינימום את מספר הפיגועים בתוך ישראל, היא צמצמה לאפס את מעשי ההתאבדות בלב ערי ישראל, ועם זאת היא הגבירה את השנאה והתסכול הערבי, המתנפצים עליה. רק לזכור כמה דם נשפך כאן לפני שהגדר נוספה לנוף הארץ...
הוויכוח הזה התעורר השבוע מחדש בעקבות חדירת שני המחבלים מתחום הרצועה לנתיב-העשרה, לאחר שהתגברו על מכשול הגדר באמצעי פשוט ומתוחכם. קוראים לו סולם חבלים. כן, כן, כמו שעושים בתנועת הנוער. עצם חדירתם לשטחנו היא מחדל צבאי, אף שהשניים שילמו על כך בחייהם. הם יצאו לפעולת-התאבדות בלי שהצליחו ליטול עימם חייהם של שנואי-נפשם.
משימתם היתה, לרצוח ולהרוג כמה ישראלים, כנראה מנתיב-העשרה, המושב שהוזז פעם ממקומו המקורי בנסיגה מחבל ימית. על המכשול הדומם התגברו, אך לא על המכשול החי, בדמותם של חיילי צה"ל. כעבור שעה וחצי מאז יצאו לדרך שאין ממנה חזרה - וגופותיהם היו מוטלות נקובות כדורים בשדות קיבוץ ארז.
הלקח ממה שארע בשבת הוא, שמי ששם יהבו על הגדר והגדר בלבד - טועה ומטעה. הגדר אינה חזות הכל בביטחון ישראל מול ארגוני הטרור. היא בסך-הכל מכשול, שנועד להקשות ולמנוע ניסיונות חדירה של טרוריסטים. אין זה מכשול הרמטי, אבל אין אנחנו צריכים להגיע למצב מסוכן, שבו טרוריסטים יצליחו לדלג מעליו באין מפריע, "לטייל" שעה וחצי בשדותינו, ורק משהם פותחים באש, הצד הישראלי מתעורר על-מנת לחסלם.
הגדר היא רק התקן אחד בשורה של אמצעים מערכתיים שיש לנקוט, כדי שבפעולה משולבת ימנעו את מה שקרה בשבת. קיר הבטון המזדקר השמימה אין לו ערך בלי הלוחם שמפטרל לידו ובלי האלקטרוניקה שסורקת אותו 24 שעות ביממה. אין יוצאים ידי חובת המענה הביטחוני בקיר דומם שהושקעו בו מאות מיליוני שקל, יהיה חוזקו ככל שיהיה, יהיה גובהו ככל שיהיה.
אסור שקיר או גדר ההפרדה יביאו לשאננות בצידנו. יש להתייחס אליהם רק כאל ערך מוסף לאמצעי האבטחה המסורתיים, המתוגברים בציוד מתקדם, בתרגול מתמיד ובסיורים ללא הפסקה.
הוויכוח על מידת יעילותה של הגדר מתעורר אצלנו מפעם לפעם לאו דווקא בעקבות מקרה כדוגמת החדירה בשבת, אלא כאשר ארגוני שמירת הסביבה קמים להקים קול זעקה נגדה. אכן, בארץ הגדרות והחומות ששמה ארץ-ישראל, גדר ההפרדה - חלקה חומת בטון ורובה גדר תיל עם אמצעים אלקטרוניים, עם שבילי טשטוש רחבים-דיים לאורכה - מסבה נזק עצום לנוף ארצנו, מקשה על חופש התנועה של פלשתינים תמימים ומביאה לצמצום שטחי מחייה של חיות הבר.
הלב נחמץ למראה הנזק הסביבתי שמחוללת הגדר, הנוף הפצוע. תחושת חנק חשים בקטעים מסויימים בקרבת הגדר, למשל בכביש היציאה הצפונית מירושלים, או במערב מדבר יהודה, אבל כלום יש ברירה? לא היה מנוס מהוספת האמצעי הדורסני הזה להגנת שלומם של אזרחי ישראל מפני חורשי המזימות, אנשי ארגוני הטרור הפלשתינים.
אז נכון, אפשר לירות טילים ומרגמות ואין גדר שתעצרם; אפשר לטפס על הגדר ולעבור אותה; וגם אפשר לחפור מנהרות מתחתיה ולהפתיע מוצב של צה"ל או יישוב אזרחי. כל אלה צפויים - אבל אסור שיקרו. הגדר בלבד לא תמנע אותם, אלא בתוספת כוננות, ערנות ופעלתנות של כוחות הביטחון, ולא בהיערכות פאסיבית-הגנתית בלבד, כי אם בפעילות מתמדת בשטח האויב.
הגדר, שתפקידה למנוע את ההתנכלות ליישובינו והפגיעה באזרחינו, איננה מהווה מצד שני מכשול לכוחותינו. הללו יצטרכו בימים ובשבועות הבאים לצאת מן הגדר ולהגביר את פעילותם בתוככי השטח הפלשתיני. ברצועת עזה כמו ביהודה ושומרון. שהרי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, הנחתת מכות מכאיבות ללא רחמים על מפקדות הטרור עד לשבירתן.
בשבת חוסלו שני מחבלים בטרם הצליחו לבצע זממם-משימתם. חדירתם, שחשפה פירצה זמנית במערך ההגנה שלנו, לא תהיה הניסיון האחרון. המאמץ הטרוריסטי נגדנו יילך ויגבר. התעוזה שלו תתעצם, ועימה הנכונות לקרבנות ולהתאבדות. לא סתם צוברים ה"חמאס" וגרוריו מחסני נשק ומתאמנים בקצב מוגבר.
ולכן טוב שהוקמה הגדר, שאיננה תחליף לאמצעי האבטחה הרגילים. המיגון שהיא מקנה לנו יעיל רק במשולב עם דריכות צה"לית ללא ריפיון ועם פעילות יזומה צה"לית נגד משגרי הטילים, נגד חוליות המתאבדים, נגד חופרי המנהרות ונגד ראשי אימפריית הטרור שמעבר לגדר.
