ברק - פייגלין של העבודה?

כותרת שהופיעה (30.7.07) ב"The Marker" בישרה ש"מפלגת העבודה מבטלת את הסכם ההעסקה הקיבוצי לעובדיה". החלטתו של אהוד ברק לטפל במשבר הכספי של מפלגתו תוך הפרה בוטה של עקרונות היסוד שלה מזכירה את התסריט שלא התממש, השתלטותו של פייגלין על הליכוד. מה היינו אומרים אילו יצא זבולון אורלב בקריאה להכיר ביהדות הרפורמית, אילו קרא אלי ישי לאשר את ברית הזוגיות ואילו הציע דב חנין להפריט את שירותי הרווחה בישראל? אף אחד מרעיונות אלו אינו בלתי סביר, אך איש מאנשי הציבור שהוזכרו לא היה מעלה על דעתו לאמצן. אילו היו עושים כך, לא היו הם יכולים להצהיר על עצמם כעל מנהיגי המפד"ל, ש"ס או החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון. הם היו הופכים למנהיגי שינוי, ישראל בייתנו או קדימה. מספרים על הרב כהנא שנפגש פעם עם ידידו, רב רפורמי וראה אותו אוכל לתיאבון כריך חזיר. כששאל אותו הידיד אם הוא מופתע מכך שבחר בכריך זה, ענה לו הרב כהנא: "איני מופתע ממה שאתה אוכל, אלא מכך שאתה מציג עצמך כרב". כך גם אהוד ברק. התימהון אינו בכך שברק אינו מאמין בחשיבותם של יחסי עבודה קיבוציים, אלא שהוא משמש כמנהיג מפלגת העבודה. למעשה, גם תמיהה זו אינה במקומה, שכן ברק מעולם לא גילה יחס כלשהו למונח "מפלגת העבודה". גם כשרץ ברק לבחירות בפעם הראשונה, הוא לא עמד בראש מפלגת העבודה, אלא בראש "ישראל אחת". המונח "עבודה", קרי "Labor", היה זר לו. הוא ראה במפלגה כלי לכיבוש השלטון, אך יעדים חברתיים מעולם לא הודגשו בסדר יומו הפוליטי. החלטתו של ברק לבטל את הסכם העבודה הקיבוצי של מפלגתו עם עובדיה, חייב להדליק נורה אדומה אצל כל מי שמאמין שעבודה אינה סחורה, אלא סטאטוס חברתי, לכל מי שמאמין שביטחון תעסוקתי, זכויות סוציאליות ופנסיה הם מרכיבים חשובים לחיים בכבוד. הגיע הזמן לומר לברק, אם אתה מתיימר להיות מנהיג מפלגת העבודה, עליך להאמין בעקרונותיה, לבצר את המסגרות והנהלים הנגזרים מהן ולשאת בעלויותיהן. אם כל שתחפוץ הוא במנדט להגיע לשלטון, אין מקומך בבית-ספרנו. בחר לך מפלגה אחרת.