"ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבניים..." שמות א' ט'ז.
במקורות בתחילת ספר שמות, מתוארות הנשים היולדות בתנוחת כריעה - על האובניים הנשים ידעו ללדת על-פי תחושות פנימיות. הן הרגישו את גופן, בצירים ובזמן הלידה, והתנוחה המקובלת היתה בכריעה. היום, בעולם המודרני, על-פי מחקרים, אנו יודעים, שכך אכן עדיף ללדת.
מניסיוני במקצוע המיילדות, אני חשה סיפוק רב להיווכח, כיצד מקצוע המיילדות השתנה. בעבר, הצוות הדריך את היולדת לשכב, על-פי הנוחיות שלו. ליולדת שרצתה לשבת במהלך הלידה, אמרנו "את יושבת על הראש של הילד, תשכבי". יולדת שהעזה לבקש לעמוד במהלך הלידה, הסברנו לה, שאסור להיות מחוץ למיטה. הרטבנו לה שפתיים עם ספוג רטוב, את הצרכים עשתה בסיר במיטה. וכמובן שמלווה לא יכול היה להיכנס לחדר לידה, היולדת היתה מנותקת מהעולם החיצוני, ומבני משפחה ואם העזה להתלונן נתנו לה "טישטוש" או פטידין בשפה מקצועית.
את הנשים האסרטיביות, שידעו לדרוש מהמיילדת מה שנוח להן או מה שחשבו שטוב עבורן, פגשתי לראשונה בשנות ה-70 המאוחרות. רובן היו ממוצא אמריקני, עברו קורס הכנה ללידה, ישבו ישיבה מזרחית על המיטה, נשמו ונשפו עם עיניים עצומות והיו מרוכזות בנשימה ולא בכאב. הן עמדו על ארבע וטלטלו את האגן, הן סירבו להיכנס לחדר צירים, כי שם הצוות ביקש מהן לשכב ועמדו ליד כיסא תוך טלטול האגן. הן בהחלט היו שונות מהנשים ששכבו במיטה.
אני זוכרת את היולדת הראשונה שהביאה מראה גדולה לחדר לידה. עבור מה המראה? שאלה אותה המיילדת הנפעמת. לאחר כמה חודשים כבר הכנסנו מראה לחדר לידה, והצענו אנחנו לנשים לראות את הלידה שלהם במראה.
בעבר, ידענו על חשיבות הלידה בתנוחות זקופות. גם החיות על ארבע, המסוגלות לעמוד על רגליהן האחוריות בלבד, מעדיפות את התנוחות הזקופות. בתנוחות זקופות אנו מנצלים את כוח הכבידה וכך ראש העובר לוחץ על צוואר הרחם, מכנית ועל-ידי הלחץ גם עוזר לשחרר הורמונים המסדירים את הצירים ומקצרים את הלידה. בתנוחת הכריעה האישה גם מפעילה פחות מאמץ שרירים. זרימת הדם לעובר משתפרת וזווית ירידת ראש העובר יעילה יותר. אנו למעשה חוזרות לתנוחות של אימותינו בעבר, אך בעבר ידעו מתוך ניסיון ותהייה ואילו אנו באים היום עם נתונים סטטיסטיים והסבר לוגי.
לאורך ההריון האישה מפרישה אנדורפינים (הורמונים טבעיים דמויי מורפיום), הגורמים לשלושה דברים: שיכוך כאבים, תחושה של רווחה והתכנסות פנימה. אנו מוצאים נשים רבות בזמן ההריון שסובלות מבעיות שכחה, מרוכזות בעצמן ובהריונן בלבד. הסביבה לא מעניינת אותן והן מתכנסות יותר ויותר בעצמן. זו ההכנה הנכונה של הטבע, המכינה את האישה היולדת לקראת הלידה ולקראת האימהות.
כולנו משוכנעים היום שלידה טבעית ללא משככי כאב, טובה יותר גם לאם וגם לתינוק, אך הבעיה העיקרית שלנו היום היא התמודדות עם הסביבה, המנסה לשכנע אותנו לא להשתגע, ולא לסבול כאבים. נשים הבאות ללדת במרכז לידה טבעית, מספרות שהן מסתירות מהחברות את התוכניות שלהן.
בבית יולדות שיבא הוקם לפני כשלוש שנים מרכז ללידה טבעית, נותן תשובה לכל הנשים שהיו רוצות ללדת בבית - לידה טבעית, אך חוששות ובצדק מפני המרחק מבית חולים. המרכז ללידה טבעית, ממוקם צמוד לחדר לידה, ובכל מצב של צורך בקבלת עזרה, ניתן פתרון על-ידי פתיחת דלת אחת ובדלת הסמוכה נמצא חדר ניתוח.
במרכז ללידה טבעית המיילדת ובני הזוג נפגשים כבר לפני הלידה כדי לתאם ציפיות, ללמוד כיצד היו רוצים ההורים לעתיד להגשים את חלומם בזמן הלידה. המקום נראה כמו חדר שינה או חדר במלון, (מלבד החבל התלוי מהתקרה) מצוייד בכל האביזרים הקיימים לנוחיות היולדת כמו כדור, כיסא הולנדי, ג'קוזי, ומקלחת מפוארת. וגולת הכותרת היא שהתינוק לא מופרד מההורים 6 שעות לאחר הלידה. האם מניקה אותו, אחד ההורים רוחץ אותו, ורופא ילדים מגיע לבדוק את התינוק בנוכחות ההורים. זוג הרוצה בפינוק אמיתי לאחר חווית לידה כזו, יכול לעבור למלונית כעבור 6 שעות עם התינוק ובן הזוג. זו חוויה שלעולם לא תשכח.