מאחורי הפיוטיות העשירה של הסליחות, אותם נוהגים אנו לקרוא בימי אלול, מסתתרות שאלות נוקבות, וייתכן שאף המשמעותיות ביותר, הקיימות ביהדות.
תשובות לשאלות אלו, הן אבן פינה למימוש תכלית כל הבריאה, אשר היא השגת הבורא ית' על ידינו, בעודנו בחיי העולם הזה.
השאלה הראשונה, המתבקשת היא, כיצד ייתכן שהבורא ישנה את דעתו או יחסו כלפי הנברא? הלא כתוב כי "חוק נתן ולא יעבור" (תהילים קמח, ו'), "אני הוויה לא שיניתי" (מלאכי ג', ו'). אם כן האם הסליחה, היא מחוץ לשורת הדין? האם היא מחוץ לאותו החוק העליון?
השאלה השנייה היא על מאמר חז"ל בקידושין. "לעולם יראה אדם את עצמו, כאלו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עשה עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה". כלומר בכל רגע ורגע נמצא האדם חף מעברות העבר, בדיוק כשם שלא יכול לזקוף לזכותו את המצוות שעשה. אלא בכל רגע ורגע הוא אחראי להחלטתו. מכאן שלכאורה לא על העבר ראוי לבקש האדם את הסליחה.
ועוד, במה אני, הקטן, יכול להזיק ולפגוע במשהו בבורא, אשר כבודו מלא עולם. במה יכול להיפגע יוצר כל ית', הנמצא בשלמות מוחלטת, אשר סוף כל המעשים במחשבתו תחילה.
כותב הרב יהודה אשלג, בעל הסולם זצ"ל, במאמר אין עוד מלבדו כי "אין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו ית'... ואפילו כשהאדם נמצא במצב הכי גרוע, שחש שאין ירידה גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית'... כי הכל נעשה מצד ה'".
יוצא שמעשי האדם מוכתבים לו מלמעלה. על מה אם כן יבקש סליחה?
והאמת היא כי השאלה האחרונה, עתיקת ימים היא כמו האנושות עצמה. כי לא היה דור שבו לא נשאלה שאלת החירות של בחירת האדם. שאלה זו עומדת כפרשת דרכים בפני ההולכים על נתיבות החיפוש הרוחני אחר המשמעות לחייהם.