שופטי בית המשפט העליון שלנו רואים עצמם חסידים של זכויות האדם. הנה לדוגמא השופט המנוח חיים כהן. אמרת חיים כהן, אמרת ליברליזם, פתיחות, סובלנות ונאורות.
אכן השופט כהן גילה יצירתיות רבה בפסיקותיו. כאשר האזרח הקטן ניצב אל מול הרשויות, השופט כהן לא הסס לקרוא אל תוך מילות החוק עקרונות נאצלים.
על בסיס עקרונות אלה, הרחיב השופט כהן את זכות העמידה בבג"צ ואת מעגל הזכאים לפי חוק השבות, קבע כי אב יהודי זכאי לרשום במשרד הפנים את ילדו כיהודי גם אם האם גויה, איפשר לרשימות אשר שוללות את קיום המדינה להתמודד לכנסת; ועוד רשימה ארוכה של פסיקות המחסירות פעימה בכל פעם שקוראים אותן. והדברים נאמרים באהבה לשופט כהן, ולא בעוקצנות.
אולם כשהדברים מגיעים להכרעה בין האזרח הקטן לבין תאגידי הביטוח, מתגלה אצל שופטי בית המשפט העליון שלנו רפיסות. לעיתים השופטים יוצאים בשצף קצף נגד התנהלותה המקוממת של חברת הביטוח. אבל, כפי שנאמר בספר משלי, נשיאים ורוח וגשם אין.
הנה לדוגמא פסק דין בתחום הביטוח של השופט חיים כהן. פסק הדין ניתן בתחילת שנות השבעים. למרבה הצער, חלק משופטינו נוהג לפסוק כך עד היום.
יצחק גרינפלד נולד ברומניה בבית ציוני. מילדותו קרא על נופי הכנרת הקסומים וחלם להקים בית אל מול הרי גולן. כשבגר והיה לנער, הגשים את חלומו, עזב את משפחתו, עלה ארצה והקים במרכז טבריה מסעדה קטנה.
לימים הכיר את אהובה. השניים התאהבו ונישאו. מבוקר עד ליל שרתו את באי המסעדה. במה שהרוויחו פרנסו את שלושת ילדיהם הקטנים וגם, מי חכם וידע מה צופן העתיד, רכשו פוליסת ביטוח חיים.
ואז התרגש אסון על המשפחה הנפלאה הזו.
בני הזוג גרינפלד השתתפו בחגיגת בר-מצווה. במהלך החגיגה שימח גרינפלד את ליבו ביין, במידה הנהוגה בין יהודים במסיבות שכאלה, וביקש להתיישב על כסא. הכסא נשבר תחתיו. גרינפלד נפל אחורה וקיבל מכה בעורפו מהשולחן שמאחוריו.
אם שותים לא נוהגים - בשביל זה יש חברים, כך סברה אשתו כבר אז, עוד לפני עידן הקופירייטרים. בקיצור, אשתו לא הרשתה לו לנהוג במכוניתו הביתה. השניים הצטרפו למכונית של חבר. בדרך התנגשה מכוניתו של החבר בעץ. לגרינפלד נגרם זעזוע נוסף.
למחרת היום פנה גרינפלד לבית-החולים פוריה ושוחרר משם כעבור שבוע ימים "במצב משביע רצון". יומיים לאחר מכן, בדרכו למקרר קרס על הרצפה, שוב קיבל מכה בראשו ואיבד את הכרתו. הפעם הובהל לבית-החולים רמב"ם. שם נפטר כעבור ארבעה ימים בלי שהכרתו שבה אליו.
סיבת מותו, שנקבעה על-פי בדיקה שלאחר המוות, הייתה שטף דם במוח.
האירוע טלטל את כל תושבי טבריה שהכירו היטב את המשפחה. מונה שופט חוקר סיבות מוות. השופט קבע כי התנגשות המכונית בעץ היא שגרמה למותו של המנוח.
לכאורה קביעת השופט החוקר היתה צריכה להספיק על-מנת שחברת הביטוח תכבד את הפוליסה שלה ותשלם את תגמולי הביטוח. אבל למה לשלם כשאפשר להתפלפל.
לבנו עמך ועם שלושת היתומים, אמרה הסנה לאלמנה. אבל מה לעשות שבפוליסה שלי קיים חריג ורשום בו מפורשות שהיא לא מכסה תאונה "שאונתה בשעה שהמבוטח היה נתון להשפעת משקאות משכרים".
המחלוקת טיפסה עד לבית המשפט העליון. כבר בפתח הדיון ניכר היה באוויר הליברליזם של בית המשפט העליון ואהבתו לזכויות האדם.
המנוח יצחק גרינפלד, פתח השופט חיים כהן ואמר, ביקש להבטיח את משפחתו, רכש ביטוח ושילם לחברת הביטוח את הפרמיה שנדרש לשלמה. אולם "אם השלה עצמו המנוח באשליה תמימה שאם... ימצא את מותו תזכה אלמנתו לפחות בסכום הפוליסה שהוא רכש למטרה זו - אין זאת כי אם באשר לא העריך אל נכון את כל "ההוראות, התנאים וההגבלות" השורצים בה באותיות זעירות ואשר מסתמא לא שת לבו אליהן כלל".
"בנוהג שבעולם", המשיך השופט כהן בלשונו הציורית, "מרבים הסוכנים לתאר נפלאותיו של הביטוח כמקור נחמה ומשען לאלמנה המוצאת עצמה שכולה פתאום, עד שאין שעתם מספקת לתאר גם הגבלותיו... ואולם זריזותם של סוכניה במכירת הפוליסה אינה נופלת מזריזותה של חברת הביטוח לנער חצנה ממנה, אם רק ניתן להסתמך על אחד "ההוראות, התנאים וההגבלות" ההם כדי לפטור עצמה מן האחריות על-פיה; וכך יוצאת אלמנה זו דנן וידה על ראשה, והפוליסה שבידיה ערכה כקליפת השום".
השופט כהן יוצא בביקורת חריפה כוללת נגד חברות הביטוח ש"אינן מסוגלות עוד לסגל לעצמן לשון בני-אדם פשוטה ומובנת ולא אעיז להעלות על דעתי שיסגלו לעצמן לשון תרבותית ומסוגננת" ונגד "לשון העילגים הברברית" בה נקטה חברת הביטוח בניסוח החריג לפוליסה.
אכן דברים כדרבנות. אבל כמו שאמרנו, ברקים ורעמים וגשם אין. לאחר שנרגע מדבריו הרועמים, נתפס השופט כהן בנוסח הפוליסה ונחה דעתו כי יש לשפוט לטובת חברת הביטוח. אין צורך שיהיה קשר סיבתי בין השתייה לתאונה. די בכך שהתאונה אירעה "בשעה" שיין זרם בעורקיו של המבוטח, אפילו יין זה לא הוא שהביא למותו.
בסופו של דיון, השופט כהן העיד על עצמו כי הוא ספוג צער אך נאלץ לדחות את האלמנה בלא כלום ואף לחייב אותה בהוצאות המשפט.
ואנו לקראת השנה החדשה, פונים אליכם שופטינו היקרים בקריאה נרגשת. תאגידי הביטוח קיבלו ממדינתנו רישיון המעניק להם מעמד ויתרונות עסקיים שלא יסולאו בפז. חמישה תאגידי ביטוח מרכזים בידיהם כיום קרוב ל-40% מנכסי הציבור, למעלה מ-95% מהפעילות בתחום ביטוח החיים וכ-70% מהפעילות בתחום הביטוח הכללי.
הגישה הרווחת כיום בעולם היא, שגופים המרכזים בידיהם כוח כלכלי מהווים סכנה לזכויות האדם לעיתים יותר מהרשויות עצמן. השאלה אם אדם, שהפריש כל חודש חלק ניכר ממשכורתו לחברת ביטוח, יסיים את חייו בכבוד, תלויה יותר בחברת הביטוח מאשר במשרד הרווחה.
בבג"צ השמאים, הזכרתם את הלקח המר של המדינה המתירנית במאה התשע עשרה. זו אפשרה למתי מעט לצבור כוח כלכלי העלול להשחית. תחת סיסמת חופש חוזים רחב, כמעט ללא מעורבות של המדינה, התפתחו עושק ועוול, ניצול, עוני ופיגור עמוק ורחב. דווקא בתנאים של שוק חופשי, כך קבעתם, נדרשת המדינה להגן על חלשים.
בשוק הביטוח אתם השופטים מהווים את ההגנה היחידה של האזרח. קחו זאת בחשבון בטרם יבשה הדיו על דחיית תביעתו של מבוטח שכל גורלו תלוי בפסק הדין שלכם.
