כשיצאנו מהסרט "אחרי החתונה" טענתי שעניינו מצגי-שווא ועימותם עם המציאות. זוגתי טענה, שהוא מציג את האשליה, שאנחנו יכולים לקבוע את גורלנו ושולטים בסביבתנו. העובדה, שיכולנו להתווכח על מה שראינו, כמה דקות קודם לכן, מעידה, שזה סרט טוב.
החיים בסרט נחלקים למה שקרה לפני חתונת אנה וכריסטיאן (ואת רוב הקטע הזה איננו יודעים, וצריכים לשחזר באמצעות הבעות ורמזים, שנזרקים פה ושם) ולמה שקורה אחריה.
זה רק הרובד העליון - קצה הקרחון. בחלקים הטמירים נמצאת העובדה, שאנה אינה בתו הביולוגית של יורגן העשיר, אלא של יאקוב הפרחח, שגלה להודו אחרי שנפרד מהלן, אמה. יאקוב מקדיש את חייו לטיפול ביתומים עניים בהודו - ילדי רחוב, הנאספים רגע לפני שימותו ברעב, או שיתדרדרו לזנות.
יאקוב חוזר לקופנהגן, כדי להציג בפני יורגן את הפרויקט, שהוא עובד בו בבומביי, העומד לקרוס כלכלית. יורגן מזמינו לחתונתה של אנה, ושם - כמו בטרגדיה יוונית - הוא פוגש שוב את הלן, ומזדעזע לשמוע במסיבת החתונה, כי יורגן אינו אביה של אנה.
לא רק שיאקוב הוא אביה של אנה, אלא שהדבר הוסתר ממנה עד ממש חתונתה. שקר אחר - די בנאלי - הוא אהבתו של כריסטיאן, שבוגד באנה מיד אחרי חתונתם.
השקר העיקרי - ציר הסרט - הוא סודו של יורגן: הוא גוסס. רק הוא, רופאו והצופים יודעים זאת.
דילמות
מאחורי החזות המכובדת של מסיבת יום הולדתו ה-48, יודע יורגן (עִמנו), שימיו ספורים. הוא מציג בפני אורחיו וחבריו חזות של הכל-כרגיל, ואנחנו יודעים, שאין הדבר כך, ומפרשים את דברי ברכתו (שיכולים להישמע כבנאליים לגמרי) כצוואתו. יורגן התמוטט אחרי המסיבה, והותיר אם סהרורית, אלמנה (שמזדקנת, לדבריו, בחן), בת בוגרת, שאך התגרשה, ושני תאומים צעירים.
התסריט אינו מוותר לרגע, ואינו נסוג לרגשנות. מלבד השאלות הקיומיות, שהוא מעלה, הוא מציג בפנינו דילמות מעניינות. התסריט חושף בפנינו את הסיפור, והצופים יודעים, כנראה, יותר מגיבורי הסיפור, והם יכולים להבין את מעשיהם ואת תגובותיהם. אולם אין ידיעתם מאמירה ברורה, אלא מהצטברות מתמדת של רמזים, שנרקמים ביד אמן לעלילה.
כך, איננו יודעים בוודאות מה הניע את יורגן להזמין את יאקוב לקופנהגן. מההקשר ניתן להסיק, שהוא רצה בו כאבי משפחתו, משום שלא סמך על הלן, שתוכל להתמודד עם אלמנותה ועם הורות.
יורגן דורש מיאקוב להישאר בדנמרק, כדי לתמוך בהלן, באנה ובשני תאומיו אחרי מותו. למעשה, הוא מחבר שוב בין הלן ליאקוב, ומתקן את העיוות, שיצר בעצם נישואיו להלן ובהתחזותו לאביה של אנה. האם הוא ידע על מעללי יאקוב והלן לפני נישואיו? סתם הסיפור ולא פירש.
יורגן מנסה לנהוג עם יאקוב כפי שנהג בכל סביבתו - בעובדיו, במלצר, בבעל המסעדה ובעצם במי לא. הוא מופתע למדי, שיאקוב אינו קורס מול הון העתק שלו, ועומד על דעתו.
ובכן, אם יאקוב ישוב לבומביי, כדי לעמוד בהבטחתו לאחד הילדים במוסד להיות ביום הולדתו - המוסד ייסגר מחוסר כספים, והילד המסכן יחזור לרחוב. אם יישאר יאקוב בדנמרק (ואיננו בטוחים, שהוא רוצה בכך), הוא יזכה לכאורה באבהות, שנגזלה ממנו, והמוסד בבומביי יקבל קרן עתק, שתשאירו ותרחיבו. אכן, דילמה מעניינת, המוצגת בלי כחל וסרק.
הילד ההודי מקבל מיאקוב הצעה-שאי-אפשר-לסרב-לה: להיחלץ מן העוני, ולנסוע עם יאקוב לדנמרק. הוא מעדיף לא לצאת מסביבתו כשלנגד עיניו יאקוב הגולה. והשאלה המעניינת - האם יאקוב הוא אביה של אנה?
אנה מנסה להכיר את יאקוב, ובאה להתגורר בחדרו במלון כשהיא תופסת את כריסטיאן בוגד בה "על חם". אך היא חונכה על-ידי יורגן, וכמעט כל חייה - פרט לחצי השנה הסוערת האחרונה - ראתה בו את אביה. כלומר, בסיפור החכם, מקשים ביר וינסן על עצם המושגים, "אבהות" ו"הורות". האם אלה ערכים ביולוגיים, מולדים, או שהנם נרכשים. שאלה זו מעניינת לנוכח ריבוי השימוש בבנק זרע.
אנה פותרת לכאורה את הדילמה כשהיא מטיחה ביורגן הגוסס האשמות, אך למרות היכרותה עם יאקוב, קוראת ליורגן, "אבא".
הערה אישית
ראיתי את "אחרי החתונה" במוצאי יום הולדתי - רעיון די רע, כיוון שמבחינתי, הסרט עמוס מאוד רגשית. מצד שני, זה רעיון נהדר, כיוון שהסרט טוב, ומעורר מחשבה. כמי שחווה את הצורך לספר לילדיו על מחלתו הקשה, היו לי רגעים קשים במיוחד במהלך הסרט. שברו של יורגן נגע ללבי. הזהרתי חבר, שפגש אותי ביציאה, ועמד להיכנס להצגה השנייה, שהסרט קשה. לכן, לא הייתי הולך לראותו שוב, אך אני ממליץ עליו בחום. איני מבין מדוע לא זכה באוסקר.
---------------------------
בימאית: סוזאנה ביר. סיפור: סוזאנה ביר ואנדרס תומס ינסן. תסריט: אנדרס תומס ינסן. צילום: מורטן סובורג; מפיקה: סיסה גראום יורגנסן; משחק: מאדס מיקלסן (יאקוב), רולף לאסגארד (יורגן), סידסה באבט קנודסן (הלן), סטינה פישר כריסטנסן (אנה), כריסטיאן טאפדרופ (כריסטיאן).
