יהודים, כמו שאר הגויים, הולכים שבי בקלות אחר דוברים שנונים, רהוטי שפה וחדי לשון. כאלו היכולים לשאת נאום חוצב להבות על בימת הכנסת או להבדיל בראיון קצר בתקשורת. אורטור מוכשר קוטף את תשומת לב ההמון בקלות גם אם באמתחתו חזון של הרס ושנאה עצמית. הוא מכה בחוכמה בנקודות כשל חברתי או תרבותי העומדות על סדר היום הבוער ומעורר תחושה באנשים רבים שהנה הוא מביא תקווה לאופק חדש- מסר התובע שינוי מנטאלי ואינטלקטואלי בדרך החשיבה המסורתית, מה שמבטיח שינוי לטובה בבעיות בהם שקועה אותה חברה, במיוחד אם שוררים בה דפוסי חשיבה מיושנים.
בחברה הישראלית, שצמחה מאוסף מגוון של גלויות ממזרח ומערב שלטו במשך שנים דפוסי חשיבה שמקורם במאות שנות חיי נחיתות של היהודים בתוך עמי אירופה של ימי הביניים. היהודים לא רק בוזו והושמו ללעג וקלס תרבותי. עמי אירופה גירשו אותם משטחם או רצחו בהם חדשות לפרקים, הכול בהתאם למצב רוח חברתי ופוליטי. כשהקימו סוף סוף צאצאי אותם דורות של יהודים מוכים מדינה משלהם, הם המשיכו לקיים חשיבה של 'באים עלינו להרגנו', ובעידן הזה אלו הערבים. החשיבה הזו שלטה במנטאליות הישראלית לאורך כל שנות המלחמות בין ישראל לערבים המקיפים אותה והייתה בין אבני היסוד להפיכת ישראל למעצמה צבאית בזירת המזה"ת.
המהפך
בשלב מסוים, אי שם בשנות השמונים, הסתבכה ישראל בבוץ הלבנוני. מאורעות מלחמה זו האיצו את תהליך תפיסת ישראל על-ידי השמאל הקיצוני והצגתה כלפי העולם כמדינה תוקפנית. מהלך הצגת ישראל מבית כמדינה תוקפנית קיבל גושפנקא עם שחרור מסמכים חסויים מתקופת מלחמת השחרור ואחריה שהצביעו על כך שלא תמיד הייתה ידה של ישראל מושטת אל הערבים לשלום כפי שהצהירו מנהיגיה מרגע היווסדה.
במקביל, בתחילת שנות התשעים, עם פרסום המחקרים של ההיסטוריונים החדשים, כפי שכונו, שחשפו גילויים מרעישים על זוועות מלחמה וגירוש שבוצעו על-ידי יחידות צה"ל נגד ערבים, תפס תאוצה תהליך החדרת השקפת השמאל הקיצוני, שמעולם לא החזיק בעיקרון זכות אבות בלעדית על ארץ ישראל אלא גם בזכות תושביה הערבים עליה, אל תוך המיין-סטרים הישראלי.
מאז ועד היום עסוקים אנשי שמאל ישראלי כמו ביילין, שריד, אלוני, גלאון ועוד במיגור תכונות התוקפנות של הישות הציונית. הם עושים זאת בדבקות, בכישרון רטורי רב, תוך ביצוע שטיפת מוח תמידית לציבור הישראלי על-ידי סיסמאות שחוקות ואינם בוחלים לחבור יד ביד עם רבי מרצחים להם הם קוראים פרטנרים ואנשים יקרים. הם שותקים כשמחבלים רוצחים אזרחים ותינוקות יהודים חפים מפשע, כי הכיבוש זה הצידוק לרצוח בנו. אך הם מרימים קולם בזעקות רמות בתקשורת הישראלית והזרה כדי להגן על חפים מפשע בקרב הערבים מפני פשעי המלחמה של התוקפנות הישראלית.
אנשי השמאל הללו, שלרובם אין עם שמאל אותנטי, אמיתי, חברתי, שום דבר משותף, הצליחו להשליט את דעותיהם על כל מרכזי הכוח והתרבות של החברה הישראלית. הם מייצגים את השקפת העולם הליברלית והנאורה של המערב המתקדם, היישר מטרקליני הכוח של ארגוני האו"ם באירופה. הם האינטלקטואלים הנאורים והמוסרניים המובילים חשיבה מוסרנית נאורה בישראל, ויש להם השפעה חזקה על הזרם התרבותי המרכזי (לכאורה) בחברה הישראלית, המיין—סטרים התל אביבי שהתנתק לגמרי ממורשתו היהודית ורוצה כל כך להיות משויך לתרבות המערבית העכשווית- קוסמופוליטי, דמוקרטי, ליברל, פוליטיקלי קורקט, רגיש לסבלם של אנשי העולם השלישי הנכשל, ופלורליסט, כלומר סבלן ומקבל את האחר והשונה. אין זה פלא שהדוגמה הליברלית של הפוליטיקלי קורקט חדרה עמוק אל תוך האקדמיה, התקשורת ומערכת המשפט הישראלים.
סמן אינטלקטואלי- להיות שייך למחנה הנאור
דוקטרינת הפוליטיקלי קורקט חייבת רבות לתנועות אנטי-מלחמתיות ושמירת זכויות אדם שהתחזקו משמעותית באמריקה ואירופה במהלך החצי השני של המאה העשרים. דוקטרינה זו קבעה יתד בתודעה המערבית כסמן לרוח השמאל הנאור, רוח ליברלית, דמוקרטית, אינטלקטואלית, מוסרית ואנטי-מלחמתית המעידה על דובריה כאנשים נאורים, בעלי קידמה מחשבתית המתנגדים לאלימות בכל צורותיה. זאת בניגוד להשקפת העולם הימנית הנחשבת שמרנית, לאומנית וצרת אופקים, שלא מקדשת חיי אדם באשר הם.
ובישראל, כמו כל סממן תרבות מערבי המאומץ באופן קיצוני, צמחה הדוגמה הליברלית לממדים של מפלצת. כוהני השמאל בישראל רכבו במשך שנים על גל ההתרחקות מהדת, הכעס על כפייה דתית ובעיקר בורות תהומית של הישראלי המודרני כלפי כל מה שמייצג מורשת דתית. באדיקות של גורו הודי המטרטר יום יום מנטרות ממסטלות באזני חסידיו הם טיפחו את הסלידה מהיהדות לממדי מגיפה של שטיפת מוח. כוהני השמאל הפנאטי אינם חוסכים את שבט לשונם החדה מאנשי המורשת היהודית המחזיקים בחזון הלאומי של ארץ ישראל השלמה. באדיקות ובכישרון רטורי הם טפטפו את ארסם אל אזני חסידיהם ויצרו לגיטימציה לדבר על יהודים המאמינים בחזון א"י השלמה כפנאטים, מתלהמים, פרימיטיביים שאבד עליהם הכלח, עד שהיום נמצאת החברה הישראלית במקום בו רבים אומרים זאת בגלוי, עם בוז וסלידה גלויים כלפי חובשי כיפה ועטורי זקנים.
מבית המדרש של השמאל הישראלי, המתהדר בנוצות של מוסר נאור, סובלנות ופלורליזם מטיפים כהני השמאל שנאה גלויה כלפי ה
מתנחלים, מאשימים אותם בכל צרותיה של מדינת ישראל (מי עוד דיבר כך על יהודים?) ומכנים אותם בשמות גנאי, עד כדי המצאת ה'מתנחבלים', כינוי בזוי, ושפל שכל קופירייטר גזען היה גאה להטביע בעצמו.
הנרטיב הדואלי של השמאל
במדינת היהודים של היום יכולים פוליטיקאים לכנות את היהודי החרדי 'טפיל' מעל במת התיקשורת ואין פוצה פה. בכינוי זה נעשה שימוש מרובה בספר שנקרא "מיין קמפף". במדינת היהודים של היום עומד איש שמאל המחשיב עצמו פלורליסט, בהפגנה וזועק בקול ניחר (אך חלילה לא מתלהם..) על 'לעצור את החרדים לפני שישתלטו על המדינה' (מי עוד טען שהיהודים משתלטים?), ועל הטיקט הזה מצביעים עבורו חילונים נאורים וסובלניים. את סובלנותם הם מפנים כלפי מחבלים רוצחי יהודים (הרי הם לוחמי חופש) אך כלפי יהודים מבני עמם הם נוטפים שנאה.
לא ברור איך מתקיים מצב דואלי, הזוי וצבוע כל כך בארצנו הקטנה והמוסרית בה טוענים אנשי תקשורת נאורים שהם כלבי המשמר של הדמוקרטיה וזכויות אדם. אך מה שחשוב לזכור זה ששורשי התפיסה שהציונות גוזלת אדמות ערבים בתוקפנות אינם נעוצים במה שקרה בלבנון או בשטחים בעשורים האחרונים. אידיאולוגית ברית השמאל של "פועלי ציון שמאל", יהודים תומכי סטאלין שפרשו כבר ב-1909 מההסתדרות הציונית, שללה את רעיון התחייה הלאומית היהודית בא"י ושאפה לזהות סטליניסטית ומדינה דו-לאומית.
אידיאולוגיה סטליניסטית הזויה זו חלחלה אל התנועות הלאומיות יותר של השמאל כמו 'השומר הצעיר', שם היא זוקקה מהמרכיב הסטליניסטי, אך רעיון החשבת הערבים כבעלי זכות שווה על אדמת ישראל נותר עומד על-כנו. עם חלוף הזמן והקצנת הסכסוך על האדמות "הכבושות" הוחייתה האידיאולוגיה הזו על-ידי אנשי '
שלום עכשיו' ומפלגת ר"צ של
שולמית אלוני, לוחמת זכויות האדם שבנתה עצמה על שנאת היהדות. כשאוחדה ר"צ עם מפ"ם ושינוי קיבלנו את מר"צ, מפלגת שמאל שאין כלום בינה לבין שמאל חברתי אותנטי הדוגל בסולידאריות ועשייה חברתית למען אוכלוסיות חלשות.
לוחמי זכויות אדם אלו האמורים להקדיש עצמם לעשייה חברתית מיטיבה עוסקים במלחמות פוליטיות של אגו וכוחניות בינם לבין עצמם, שריד זרק את אלוני, ביילין מכונה מתוך סיעתו 'צ'אוצ'סקו', שינוי פרשה וחדלה להתקיים עקב טביעתה בים השנאה אותו הפיצה, אך כולם מאוחדים סביב שנאתם ליהדות, למתנחלים ולחרדים ורצונם העז לחשוף את התוקפנות ופשעי המלחמה של ישראל המיליטנטית. אכן, מצפון דואב יש לאנשי השמאל החיים על אדמה ערבית כבושה בתוך תחומי הקו הירוק, ועל-מנת להיטהר הם נאבקים להחזרת השטחים שמעבר לקו הירוק.
זהו שמאל צבוע, הניזון מתרבות האינסטנט שהשתלטה על ישראל, והוא רוצה שלום עכשיו, כאן מיד, והוא צועק זאת בקולי קולות, להחזיר הכול עכשיו מיד, ומורשת אבות זה דבר בזוי בעיניו, וכך הוא נותן סיבה למרצחים לבצע עוד ועוד פיגוע, מחזק את ידיהם ומחליש את חוסנה של ישראל הציונית שנשענה מראשיתה על עמוד התווך של מורשת האבות. הימין האידיאולוגי כשל למצוא דרך להלחם רעיונית במיסיונריות ושטיפת המוח של השמאל, ונסראללה צוחק ומדבר על כורי העכביש. הידד לכם כוהני השמאל, אדוני המוסר והמחשבה החופשית.
