כתבה ב-Ynet אימתה שמועה שמסתובבת כבר די הרבה זמן במקומות אחרים. מרצ שוקלת לצאת לקניון הבגדים הפוליטי ולבחור חליפה חדשה."יו"ר המפלגה, ח"כ יוסי ביילין, מוביל בחודשים האחרונים יוזמה שתשנה את דימויה של מרצ ממפלגה סוציאל-דמוקרטית המזוהה עם השמאל המדיני, למפלגה ירוקה המקדמת נושאי איכות סביבה."
ניתן להבין, במיוחד בעונות מעבר, את הדחף לחדש את המלתחה, להשליך בגדים ישנים שכבר מזמן אינם באופנה ולעבור ללבוש אופנתי, פחות מחייב אמנם, אבל עם קריצות אפשריות לכל הכיוונים. חוץ מזה בעידן התדמיות והניתוחים הפלסטיים גם מפלגה צריכה להתרענן מפעם לפעם, להעלים את קמטי דרך השלום והמחויבות להסכמי אוסלו וליוזמת ז'נבה וישנם עוד כמה וכמה ניתוחים קוסמטיים שניתן לעשות במסגרת התרעננות זו.
אם לא תאמץ מרצ לחיקה את נושאי איכות הסביבה [אגב יש עוד מפלגה שעושה את זה- מפלגת הירוקים המקורית בישראל] מה נותר לה? האם תטיף לחזון שתי המדינות לשני עמים? חזון זה הפך למדיניות ממשלתית מוצהרת וראש ממשלתנו מנהל בשמו מו"מ הזוי עם אבו מאזן. בעצם העובדה שאין נשמעת מחאה ציבורית נרחבת על מהלך זה ניתן רק להסיק שאף אחד לא מאמין שייצא מזה משהו ואפילו מרצ כבר לא חושבת לנכון לתמוך במהלך בקול רם.
שמא תנסה מרצ למלא את החלל הריק שהותיר אחריו טומי לפיד ותרים את דגל האיבה לציבור החרדי? אפשר לנסות ולקושש כמה מנדטים מאותו פלח אוכלוסיה המתגורר באזורי הבחירה של מרצ ואשר רבים ממצביעיו התלבטו בעבר אם להצביע למרצ או לשינוי. אין לשכוח כי מרצ תמיד דגלה בנושאים אלו ובימי שולמית אלוני הם אכן היו עיקר המשנה המדינית.
מאידך, יוסי בילין שבא ממקום אחר ויש לו רקע עשיר במו"מ עם מפלגות חרדיות שניהל עבור שמעון פרס, מבין שיקשה עליו להוביל כיוון כזה. הוא הרי ניסה לעשות מהפך לאחר כשלון ועידת קמפ דיויד שכנע את אהוד ברק הנואש להכריז על מהפכה אזרחית ומה שיצא מזה כולנו זוכרים.
אולי תנסה מרצ להרים מחדש את הדגל החברתי השמוט, זה שניסתה להניף בעבר עוד כשמפ"ם היתה חברה אמיתית במפלגה? אפשר אפילו לחרוז את המסר ולהציע למרצ להניף את הדגל ששמט פרץ. גם חריזה מוצלחת יותר או פחות לא תשנה את העובדה הברורה - מצביעי מרצ אינם קבוצה אידיאולוגית, אלא מועדון חברתי שמצביעיו מתרכזים באזור הרצלייה-רמת השרון-רמת אביב ג' ואזורים דומים מבחינת הרכב האוכלוסיה. זקנת השבט, יש להזכיר, מתגוררת שנים רבות מאוד בכפר שמריהו. מהשכבות החלשות קיבלה מרצ בימיה הטובים, בקושי חצי מנדט והן מעולם לא יכלו להזדהות עם יוסי בילין ועם זהבה גלאון. עובדה זו לא תשנה אם וכאשר תצטרף ח"כ שלי יחימוביץ למרצ.
גם עם דגל זכויות האדם ושלטון החוק כנראה כבר לא ניתן לקנות במכולת הפוליטית. הזדהותה המלאה של מרצ עם אידיאולוגיה זו אומנם סייעה לה לשכנע את הציבור כי נושאים אלו הם נחלתה הבלעדית ובכלל בית המשפט העליון והקהילה המשפטית אינם אלא סניף של מרצ. זוהרם של עקרונות אלו הועם והציבור נעשה חשדן יותר כלפיהם. כך בדרך כלל קורה לעקרונות נעלים כשמפלגה פוליטית מצליחה להיראות כמי שהבעלות עליהם רשומה על שמה.
אז מה נשאר לנו? איכות הסביבה! נושא חשוב מאין כמוהו. במדינה שהצליחה לזהם כמעט את כל נחליה, את האוויר שהיא נושמת ואת המים שהיא שותה ולהפוך כל חלקה טובה למזבלה מאולתרת, או לריכוז של חומרים מסוכנים, מהווה איכות הסביבה נושא חיוני ואפילו קיומי. חוץ מזה מדובר בנושא המצוי בלב הקונצנזוס, הזדמנות בלתי חוזרת לפרוץ לקהלים חדשים מבלי לאבד את הישנים.
ניתן וצריך לגרוס כי נושאי איכות הסביבה חשובים כדי כך שרצוי מאוד שלא יזוהו עם מפלגה כמו מרצ או עם מפלגה אחרת.אם נושא איכות הסביבה יהיה למצע פוליטי למפלגה שאיבדה את דרכה ומסרבת למות, דינו של המאבק לאיכות סביבה, בו שותפים ארגונים רבים מאוד, שאינם מפלגתיים ואזרחים בעלי דעות פוליטיות מגוונות, להיכשל.
באשר למרצ לא לי להשיא עצה פוליטית למפלגה אבל אולי כדאי לה לחשוב במקום על רענון אידיאולוגי דווקא על רענון במנהיגות? אולי ח"כ בילין אינו האיש הנכון להנהיג את המפלגה? אולי ח"כ גלאון היא לא הבשורה הגדולה לה מצפה עם ישראל ואף לא חסידי מרצ? האם לא ייתכן שמחליפים אידיאולוגיה רק מפני שלא רוצים לגעת במנהיגות?
אין צורך להיבהל מדי מהשאלות שהצגתי. בעיקרון מרצ הנה מפלגה קטנה, לא חשובה מבחינה פוליטית, העונה על צרכים, בעיקר נפשיים, של פלח קטן ומוגדר בציבור, הנמנה עם השכבות המבוססות מאוד במדינה. אין למרצ סיכוי להפוך למפלגה משמעותית ואין לעובדה זו כל קשר לשינויי תדמית, ולאידיאולוגיות כאלו או אחרות. איני סבור כי גם יועץ אסטרטגי פוליטי יוכל לשנות באופן יסודי את התמונה, אבל מאחר שכולם [חוץ מהחרדים] נעזרים ביועצים אלו, למה לא לנסות? אולי הם יצליחו לבנות למרצ אסטרטגיה פוליטית אפקטיבית יותר?
