מזיכרוני מהימים בהם חבשתי את ספסל הלימודים, ומהשיחות שלי עם ילדי, אני יודע שלא ניתן לעבוד על הילדים. הם יודעים בדיוק מה שווה כל מורה, ואין לכך כל קשר לשכר שלו. הם יודעים איזה מורה מגיע מוכן לשיעור, ואיזה משתדל לאחר כדי שהשיעור יארך פחות זמן כי ממילא אין לו מה להגיד. הם יודעים מי משקיע מעבר לשעות הלימודים, ומי מקדים לסיים את השיעור כדי לחזור לכוס התה שלו בחדר המורים. הם יודעים מי שולט בחומר, ויכול לענות להם על שאלות מעבר לחומר הלימוד, ומי סיים זה עתה הסבה מקצועית, ומתמקד בציטוטים מספר הלימוד, ובהקצאת עמודי התרגילים שיש לבצע מתוך חוברות התרגול.
לא כל המורים במערכת החינוך עשויים מקשה אחת. יש מורים שעדיין רואים בעבודתם ייעוד. הם משקיעים בהכנה לקראת השיעורים. הם מתמקדים בכול התלמידים באופן פרטני, יודעים מה מציק להם, איך לעורר בהם עניין, ולא משנה כמה תלמידים יש בכיתה. הם יצירתיים, הם חיים את חומר הלימוד וכתוצאה הם סוחפים בהתלהבותם את התלמידים. מורים אלה זכאים לכבוד הערכה וגם שכר נאה. אבל יש מורים שכול האמור לעיל לא חל עליהם והם לא מעטים. עבור המורים הראשונים כל הדרישות שמעלים ארגוני המורים צודקות. הבעיה היא שארגוני המורים דורשים את ההטבות עבור כול המורים בלי יוצא מן הכלל. הם גם לא מוכנים להודות בכך שקיימים מורים מהסוג השני.
אך זה כל הסוד של מערכת החינוך. מורים טובים עושים מערכת חינוך מוצלחת. לא משנה שיטת הלימוד, ולא משנה התשתית בבית הספר. אם המורה הוא איש מקצוע הוא יעביר לתלמידיו ידע מועיל, והתלמידים יבינו אותו ויחכימו. הבעיה שבעטיה מערכת החינוך מתדרדרת היא שאיכות המורים אינה משתפרת עם השנים. הסיבה אינה נעוצה רק בגובה השכר שמוצע להם. המערכת פשוט אינה בנויה להשביח את איכות המורים.
גם במאבק הזה התוצאה ידועה מראש. המערכת תיכנע למקצת דרישות המורים, וכל המורים משני הסוגים יקבלו את התוספת, שלא תעשה אותם מסופקים. המורים מהסוג הראשון יגלו עם השנים שאין תמורה לעמלם, הם יישחקו, ועם הזמן הם עלולים להפך למורים מהסוג השני. כל ניסיון לחולל רפורמה שתבדל בין המורים לפי רמתם ותרומתם תוכשל על-ידי ארגוני המורים. צורת ההתנהלות הזו של מערכת החינוך הממשלתית גורמת לצמיחתם של בתי ספר פרטיים לעשירים בלבד, שבהם יש קידום ותגמול בהתאם לביצועים. כפי שנהוג בכול מקום עבודה פרטי. במקרים אחרים מתגברים הורים שיש להם יכולת כלכלית על כשלון המערכת על-ידי הוספת שיעורים פרטיים לילדיהם.
אם אתם הורים ששולחים או מתכוונים לשלוח את ילדיכם למערכת הפרטית, אתם יכולים לסיים את קריאת המאמר בנקודה זו. אם לא, המשיכו לקרוא ותשימו טוב לב להוראות, כי מכאן ואילך זה התפקיד שלכם לתקן את מערכת החינוך. הורים יכולים להשפיע. זה לא יקרה מייד. זה ידרוש סבלנות, התמדה, שיתוף פעולה מצד הרבה הורים, אמונה, וסירוב להשלים עם כשלון.
ראשית עליכם לאסוף מידע. דברו עם הילדים שלכם. על תסתפקו בחווות דעת סתמיות. אספו עובדות. הנה כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם בין היתר:
- אלו מורים נעדרים משעורים רבים, או נותנים לתלמידים "שעות חופשיות". לידיעתכם - קורים מקרים של היעדרויות מורים לא מדווחות.
- אלו מורים בודקים מבחנים במהירות, ולאלו מורים לוקח שבועות להחזיר את המבחן בדוק. האם הם מפרטים לתלמידים את השגיאות, או מסתפקים במתן ציון?
· אלו מורים מאחרים לשיעור או מסיימים אותו לפני הזמן?
· האם הילד בקיא בחומר הלימוד, או שהוא מקבל תרגילים שאין לו מושג איך לפתור אותם, והוא זקוק לעזרתכם באופן קבוע?
ברגע שאתם מוצאים נתונים עקביים לאורך זמן לגבי אותם מורים - לחיוב או לשלילה. פנו למנהלים, ליועצים ולמפקחים והפנו את תשומת לבם. דרשו לקבל משוב על הפנייה שלכם. הפעילו את וועדי ההורים. חשוב גם לשים לב מי אתם בוחרים להנהגות ההורים. האם אלה החנפנים שרוצים לשמור על קשרים טובים עם המורים כדי שיצ'פרו את הילדים שלהם, או אנשים שיודעים להפעיל שיקול דעת ולהביע דעות בצורה נחרצת?
רכזו מידע על מורים גרועים ודרשו לפטר אותם. אל תסכימו לקבל תשובה שלילית. הציפו את משרד החינוך במכתבים המוכיחים כי המורה אינו מתפקד ודרשו לפטר אותו. ולהפך - דרשו לקדם מורים טובים, ובמיוחד כאלה שעדיין לא קיבלו קביעות ועלולים להיות מפוטרים בקיצוץ הבא. אם אתם בעצמכם חברים בוועדי ההורים אל תסתפקו בארגון מסיבות, "פעילויות קהילתיות" והתחנפות למנהלי/ות בתי הספר. בישיבות הוועד יש לדרוש לשים בראש סדר היום את איכות המורים, ולדון בכל מורה לגופו. אם כל זה לא יועיל, הכריזו שביתות. עתיד הדור הבא תלוי בהצלחת המאבק הזה. בכוחכם להצליח בדיוק היכן שמשרד החינוך הרים ידיים.
