בימינו קשה לדמיין את מסירות הנפש שבה היו נוהגים אבותינו בעניין שבת הארץ. העוני המחפיר בימי בית שני לא משתווה בשום קנה מידה לעוני המוכר לנו בזמננו.
העניים היו מלקטים חתיכות בד בגודל שלוש אצבעות בכדי לתפור כסות לגופם. יחד עם זאת מעטים היו האנשים שחיללו את מצוות השמיטה.
מצווה זו דורשת מהאדם מידת אמונה שלמה, טוהר הרוח ודביקות בבורא, לכן היא גם זו שמורה לנו את הדרך כיצד להגיע להשגת תכונות אלה.
המבנה הרוחני
בכדי להבין את שורש המצווה, עלינו תחילה להבין את המבנה הרוחני של הבריאה ומטרתה כפי שלימדונו חז"ל. כפי שהזכרתי רבות במאמרי, מחשבת הבריאה היתה כדי להנות לנבראים כפי מתנת ידו הרחבה של ה' ית'. לכן הטביע ית' בנשמות רצון וחשק גדול לקבל את שפעו.
רצון הבורא להנות לנבראים ורצון הנברא לקבל הוא עניין "האור והכלי", שאנו מבחינים בעולמות עליונים, כי הם באים בהכרח כרוכים יחד, ומשתלשלים יחד ממדרגה למדרגה, עד למקום הנמוך מכולם, עולמנו הגשמי שבו הרצון לקבל מתגשם בכל שיעורו הראוי.
וסדר ההשתלשלות האמורה עד לביאת הרצון לקבל לידי צורתו הסופית שבעולם הזה, מתבטא בסדר ד' העולמות הנקראים אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. ד' העולמות הללו כוללים בם חמישה פרצופים רוחניים, מעין "מבנים מיוחדים" המורכבים מעשר ספירות (ספירה, מלשון ספיר, זוהר) והן כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
עשר הספירות הן עשר תכונות שונות שבהן מתגלה שפע הבורא לנברא. כל ספירה עליונה מעבירה את שפע הבורא אל התחתונה ממנה. תשע מתוך עשר הספירות מתוקנות באופן מושלם, ותכונה אחת, הקרויה ספירת המלכות, עוברת על ידינו תהליך תיקון הדרגתי. באין התיקון לא יכולה ספירת המלכות להגיע ליעודה שהוא קבלת השפע מהבורא בדומה לשאר הספירות.
מהות תיקון הנברא הוא בהיפוך הרצון לקבל שטבוע בו, לרצון להשפיע בדומה לבורא. זה נקרא שאנו מתקנים את המלכות להיות "מלכות שמים".
מה עניין שמיטה לכל זה?
בדומה לכל מצוות התורה המאירות את דרכנו אל התיקון הפנימי, גם מצוות השמיטה מדריכה אותנו אל השגת הבורא והדבקות בו.
הרב ברוך אשלג, בנו וממשיך דרכו של בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, מתייחס במאמרו "מהו דגלים בעבודה" לעניין השמיטה.
"שנת "שמיטה" היא נגד ספירת המלכות. ומלכות צריכה להיות לשם שמים, היינו בלא רצון שלנו לקבל משהו לעצמנו. על זה באה השאלה, "מה נאכל בשנה השביעית", כלומר, אם אנחנו לא רוצים שום תמורה עבור היגיעה בתורה ומצוות מלבד לעשות נחת רוח ליוצרנו, מאין יהיו "מזונותינו". על זה כתוב, "ונתתי לך את ברכתי".
הנה רואים אנו כי בעבודה הרוחנית אסור לאדם לתת תשובות על ספקותיו מצד השכל, רק להאמין בה', כמו שכתוב, "וצוויתי את ברכתי בשנה השישית", שהיא נגד ספירת היסוד, שהיא מעבירה את השפע למלכות.
סוד הכתוב בתורה הוא שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים בלא לדרוש שכר לתועלת עצמו, אלא רוצה לעבוד לשמה, כלומר אך ורק כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, אז הוא יזכה לייחד את ספירת היסוד עם ספירת המלכות, דהיינו יזכה לגילוי השפע, גילוי הבורא.
"ועל-ידי זה שתקבלו עליכם ענין שמיטה", ממשיך הרב אשלג, "היינו לקבל מלכות שמים, בלי לדרוש מהארץ, כלומר מהמלכות, שתתן פירותיה, על-ידי זה יכולים לזכות לבחינת אור התורה. וזה פירוש, "ועשיתם את חוקותי... וישבתם על הארץ לבטח", היינו שהישיבה על המלכות יהיה לבטח, היינו בשלמות גמורה עם הבורא ית'".
