מאמר זה נכתב מתוך אהבה ודאגה עמוקה למדינת ישראל. שירתתי שנים ארוכות בצה"ל כלוחם סדיר וכאיש מילואים, ארץ ישראל היא ביתי, מאז ומתמיד ולעד ולעולם, אני יהודי ציוני בהכרתי ודובר עברית. אלא שביום 28.3.2006 חדלה מבחינתי מדינת ישראל להתקיים.
ביום האמור הושלם כיבושה של ישראל על-ידי כנופיית בני בלייעל בראשות ארכי-מושחת ולמן אותו יום, הושלכנו אל מלחמה רשלנית, איומה ומתועבת שנוהלה באופן מעורר פלצות, כבר חדלנו לעקוב אחר חקירות המשטרה המתישות אשר מתמקדות מטבע הדברים רק בטינופת שעל פני השטח, ולראשונה בהיסטוריה - אנו מאמינים להודעות אויבנו בתקשורת, יותר מאשר לאלה היושבים בירושלים.
אכן, אהוד אולמרט וכנופייתו נבחרו באופן דמוקרטי. עובדה זו רק מעצימה את תחושת הרוח הרעה. הידיעה כי אחד מכל ארבעה אנשים, בדעה צלולה, הניח בקלפי את הפתק האיום הזה, כאשר דורשים הסברים מבינים שמדובר בברירת מחדל, לא פרץ ולא ביבי, מה נשאר? אהוד אולמרט? נו, שיהיה - זה הרע במיעוטו.
אז זהו, שהוא לא הרע במיעוטו, הוא הרע בהתגלמותו!
מי זה הטיפוס הזה? מה הוא עשה עד היום? האם נודע כלוחם נועז בצבא? האם היה איש מדע והגות? האם הצטיין בעסקים? האם נטל חלק באיזה מאבק חברתי? או פוליטי? האם כתב משהו חשוב, אמר אי פעם משהו חשוב, עשה, הגה, לחם, משהו?
לא. אולמרט הצטרף לפוליטיקה בגיל 21 ומאז הוא שם, טובל במנעמי הקשרים והשררה, שולח יד כאן וכאן וכאן, חומס, בוזז, נמצא תמיד עם הלשון במקום הנכון ושום דבר איננו מבשיל לכדי כתב אישום.
וזה ראש ממשלת ישראל? זה האיש היושב על כסאם של דוד בן-גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון? האם הוא מתקרב במשהו לפועלו של אחד מן האישים הללו שאיש מהם לא היה טלית שכולה תכלת, אבל לפחות הם היו אנשים בעלי עשייה ממשית?
בלי להיכנס לדיון על עתידה הפוליטי של ירושלים, אולמרט כבר חילק את העיר האומללה הזו לחבריו הקבלנים ובראשם אלפרד אקירוב ששיסעו והחריבו אותה למען בצע כסף. ימי כהונתו כראש עיר יזכרו לדיראון בתולדות ירושלים.
האיש הזה, שבידיו להחליט אם נצא למלחמה או נעשה שלום הוא איום קיומי למפעל הציוני! מבחינתי יכול להיבחר ראש ממשלה ימני או שמאלני, דתי או קומוניסט, הוא יכול להיות מצדי חרדי, ערבי, פועל זר או שחקן כדורסל כושי - כל אחד מאלה, יזיק פחות מאולמרט.
ועל כן, אם חלילה יוותר המצב הנוכחי על כנו עד חודש אייר, לא אחגוג את יום העצמאות. לא אניף דגל ולא אצא לרחובות. אני סבור שמדינה שבראשה עומד אדם כה חדל אישים איננה רשאית לחגוג. על דלת הכניסה למדינת ישראל יש להניח שלט: "ביום 28.3.2006 יצאתי לחופשה בגלל מחלה קשה. אשתדל לשוב במהרה".
מאחר שאין ביכולתי האישית לשנות את השלטון, אינני יודע לארגן הפגנות וגם לא מסעות תקשורתיים, אוכל רק להביע את מחאתי השקטה ואני קורא לכם להצטרף למחאה זו.
