אנו זקוקים לשינוי. אך בטרם נוכל לחלום על שינויים בעיניים פקוחות, עלינו להתעורר מתרדמה מוסרית עמוקה.
נכון להיום, עשרות חקירות פליליות מתבצעות, בעת ובעונה אחת, נגד מנהיגינו השונים (וחלקם כבר הורשעו) בפשעים שפלים: אונס, הטרדה מינית, מעילות, שימוש בלתי חוקי בכספי הציבור ולצערנו, הרשימה רק הולכת וגדלה. החל מראש הממשלה הנכבד ועד לעוזריו הבכירים; מנשיאנו (בדימ.) ועד לשרי האוצר והמשפטים לשעבר.
כאזרחים, אנו כה רגילים לשמוע דיווח תקשורתי נוסף, אודות חקירה פלילית נוספת, נגד מנהיג נוסף, בגין מעילה נוספת בכספי ציבור, או ניצול מיני נוסף, של מזכירה חסרת אונים נוספת, עד אשר לאט לאט, אך בבטחה, נופל מצפוננו החברתי לתרדמה עמוקה. דומה הדבר לספירת כבשים לפני השינה: כבשה אחת, שתי כבשים, שלוש כבשים, ארבע ואנו מוצאים עצמנו בתנוחה נינוחה, עוצמים עיניים, נושמים עמוק ונעלמים אל תוך עולם התת-מודע.
אם וכאשר מתמידה חברה כלשהי בהפרת צווי מצפונה הקולקטיבי פעם אחר פעם, בהופכה את הפרת הצווים הזו למאפיין של סגנון חייה, עתיד מצפונה לפול לתרדמה. במוקדם או במאוחר תגרום תרדמה זו לאיבוד כושר האיתות והאזהרה של המצפון ולכשל בתפקודו כמערכת התרעה.
שום דבר לא יכול להטריד מנהיגים בעלי מצפון רדום. אם נביט בהם, נראה שהם אינם מושפעים ואינם מתרגשים מכל דבר. על-אף חסרונותיהם המוסריים המובהקים, הם ממשיכים לתפקד במשרותיהם ובחברה בביטחון רב. אנו נתקלים בדפוס התנהגות רווח זה כל הזמן; ובמיוחד בחיי הפוליטיקאים בממשלה הנוכחית.
מנהיגים כאלה יכולים לגעת בתנור לוהט, במובן המוסרי, ולצאת ללא פגע נראה לעין. זאת משום שהתעלמותם הממושכת מאיתותי החושים הבריאים, גרמה להתנוונות מערכת העצבים שלהם. לכן, נדמה לפעמים כי הם נטולי כל דאגה. אולם די בכנות כשל ילד קטן המכריז: "המלך הוא עירום", כדי להסגיר, שמוסר שלומם הוא שלום שווא. לדעתי, עדיפים חוסר השקט והמנוחה, החשש, החרדה והייסורים של מצפון פעיל וערני, על פני שלום שווא שכזה.
מה קורה לחברה בה למנהיגים יש מצפון רדום? לפתע פתאום, היא מגיעה למקום בו נחשב הטוב לרע והרע לטוב. מקום בו בזים לצדק וסולדים מיושר. מקום בו מהללים את המעוות ומעריצים אותו. זהו המקום אליו הגיעה החברה שלנו.
הרי זה ברור כי, בסופו של דבר, תשפיע הקהות המוסרית האישית של מנהיגינו על המוסר המדיני-ביטחוני שלנו. האם אנו באמת מאמינים שחלוקת ירושלים ומסירת שליטה על שטחים גדולים ברחבי ארצנו לידי ארגוני טרור (אשר משליטים טרור אף באזרחים שלהם) יביאו טוב ולא רע? שלום ולא מלחמה? שקט ולא קול שריקת טילי קסאם הנוחתים סביבנו?
עלינו, כאזרחי מדינת ישראל, לדאוג במלוא הרצינות לשלומו של הפציאנט (ממשלתנו הנוכחית) שנפל לתרדמה עמוקה. שכן, אם לא נקדים להעירו, ייתכן והוא לא יתעורר משנתו. זהו הזמן להפעיל את השעון המעורר הציבורי ולזעוק: די! מספיק! הגיעו מים עד נפש!
זהו הזמן לקרוא להקדמת הבחירות ולשיקום כושר ההתרעה של מצפוננו החברתי.
