את מדיניות "הדלת המסתובבת" המציא יאסר ערפאת. לתומנו, חשבנו שכשיאסר ערפאת הלך לעולמו, חלפה ועברה לה גם התופעה הזו מן העולם והנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס, ששבע מרורים מארגוני הטרור ינהיג מדיניות חדשה וינהג באמינות ובהגינות כלפי ישראל במיוחד לקראת ועידת אנאפוליס שבה יהיה נושא המלחמה בטרור אחד הנושאים המרכזיים.
והנה מתברר כי שום דבר לא השתנה ברשות הפלשתינית בהנהגתו של הנשיא עבאס וראש ממשלתו סלאם פיאד. מדיניות השקר והכזב שאפיינה את שלטון ערפאת נמשכת. תוופיק טיראווי, ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלשתיני בגדה, היה מבוקש על-ידי ישראל בתקופת המצור על המוקאטעה ברמאללה בשל ארגון פעולות טרור. ישראל הסכימה בסופו של דבר להעלים עין ממעשיו לאחר שהתחייב להילחם בטרור והנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס אף קידם אותו באחרונה לתפקיד ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלשתיני בגדה וברצועה.
והנה טיראווי ממשיך גם היום במעשי השקר והרמייה. בראיון לעיתון המזרח-ירושלמי "אל-קודס" הוא טוען כי כל סיפור ניסיון ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה אולמרט "נופח" על-ידי פקידים ישראלים כדי לחפות על תוכניותיהם בנושא השטחים וכדי מלהתחמק ממחויבויות ישראל כלפי הפלשתינים.
טיראווי טוען בראיון כי בסך בכל מדובר בשיחה והחלפת רעיונות בין שני מבוקשים שאינם משתייכים לשום פלג וכי הם לא עשו שום צעד מעשי להוציא את התוכנית לפועל. השניים עדין במעצר וחקירה מדגיש טיראווי.
זהו האיש שהרשות הפלשתינית הפקידה על תחום המלחמה בטרור והתיאום הביטחוני מול ישראל. תודה לאל שאנו כישראלים סומכים על אדם אחר ששמו יובל דיסקין, ראש השב"כ הישראלי, אשר חשף בישיבת הממשלה האחרונה את ערוותה של הרשות הפלשתינית כשגילה כיצד אנשיו של טיראווי שחררו ממעצר את המחבלים, אנשי ארגון הפתח, שתכננו להתנקש בראש הממשלה בעת ביקור מתוכנן ביריחו.
האינטרס לשמור על חייו של ראש הממשלה אולמרט איננו רק אינטרס ישראלי הוא גם אינטרס פלשתיני. הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס לא יימצא, בקרב המפלגות הגדולות בישראל, פרטנר נוח יותר, מבחינתו, למשא-ומתן. ללא כל קשר לכך, ניסיון התנקשות באישיות ישראלית בכירה המתארחת אצל הנשיא הפלשתיני באזור הנתון לאחריות ביטחונית פלשתינית הוא מעשה חמור ביותר וקריאת תיגר על השלטון הפלשתיני עצמו.
הצעד המתבקש הראשון היה מעצר מיידי של המחבלים, העמדתם לדין וכליאתם. במקום זאת בחרה הרשות הפלשתינית להסתיר את הפרשה ולשחרר את המחבלים, ועכשיו היא מנסה באמצעות דוברים שונים, החל מראש הממשלה פיאד וכלה בראש המודיעין טיראווי, לטשטש את הראיות וליצור מצג שווא כאילו היא מטפלת ברצינות בפרשה.
ישראל צריכה להפיק את הלקחים הנדרשים מאירוע זה ובמהירות. הרשות הפלשתינית הנוכחית ממשיכה במדיניות "מס השפתיים" של יאסר ערפאת. אין לה שום כוונה רצינית להילחם בטרור המופנה נגד ישראל ואזרחיה. הנשיא הפלשתיני נוקט בצעדים מהותיים בתחום המלחמה בטרור רק כשמדובר באיומים אישיים על חייו או חיי בכירים אחרים המקורבים אליו. ישראל צריכה לדרוש ולעמוד על כך שרשות הפלשתינית תעמיד את המחבלים האלה לדין ותכלא אותם, בדיוק כפי שדרשה בזמנו לעצור, לשפוט ולכלוא את רוצחיו של השר רחבעם זאבי.
במישור המדיני ברור שאסור לישראל להתקדם בנושא סוגיות הליבה של הסדר הקבע לפני שהרשות הפלשתינית תמלא את כל התחייבויותיה בנושא המלחמה בטרור המופיעות בחלק הראשון של תוכנית מפת הדרכים. הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס מנסה לנצל את חולשתו המדינית כדי לקבל מישראל "הנחות" בכל הקשור להתחייבויות הרשות הפלשתינית להילחם בטרור. אסור לנו להסכים לכך. אם מחמוד עבאס חלש מדי כדי להתמודד עם תופעות הטרור בתחומי האחריות של הרשות הפלשתינית בגדה צריך לבחון באופן רציני מה התועלת, בכלל, בהגעה עמו להסכמים ביטחוניים ומדיניים שאין בכוונתו למלא בסופו של דבר.
בשורה התחתונה הלקח העיקרי מהפרשה הוא ששום דבר לא השתנה, "הרשות היא אותה רשות" ומחמוד עבאס איננו שונה, מהותית, מיאסר ערפאת במדיניותו כלפי הטרור. אל לנו להיגרר אחר מתק השפתיים של מחמוד עבאס וסלאם פיאד ואחר סיסמאותיהם על השלום וחזותם המערבית בשילוב יחסיהם ההדוקים עם הממשל האמריקני. הם נכשלו במבחן המעשה של המלחמה בטרור ובמבחן האמינות. על כך צריך לתת את הדעת ולשאול את עצמנו מה הטעם בהגשת ויתורים להנהגה פלשתינית כזו.
