הפסטיבל השנתי מכה שוב

אדם אינו צריך לתמוך ברצח, לא כל שכן ברצח ראש הממשלה - ואני בהחלט מתנגד לכך בתוקף - כדי לתעב את פסטיבל האזכרה לרבין, המתנהל אצלנו מדי שנה בשנה. לא קראתי או שמעתי כי מפכ"ל המשטרה דוד כהן עשה מעשה טוב אחד מאז מינויו, ולפחות מעשה גרוע אחד עשה: קידומו של תת-ניצב ניסו שחם לתפקיד סגן מפקד מחוז ירושלים. במקום להדיח את שחם משורות המשטרה, כמעשה הראשון שלו לאחר מינויו כמפכ"ל, בבחינת "אצלי לא יכהן כקצין-משטרה כה בכיר איש שהתנהג כך, ובפומבי ביזה ציבור שלם והסית את פיקודיו לעבור עבירות ולנהוג באלימות שלא-כחוק". ואולם, הדבר אינו מפריע למר כהן, ואני משער כי גם לניסו שחם, להשתתף בכינוסים של משטרת ישראל ב"מרכז רבין", לדיון במאבק באלימות. כעת הוסיף רנ"צ דוד כהן מעשה רע לאמתחתו: במסגרת כינוס כזה במרכז רבין, מסר את קלטת החקירה של יגאל עמיר לבתו של רבין, והסיפור על כך פורסם חיש-מהר בכלי התקשורת. רק אוויל אינו מבין שזהו חלק מ"ספין" תקשורתי, שדומים לו אנו טועמים מדי שנה בהתקרב יום הזיכרון לרצח, במטרה ללבות מחדש את השנאה נגד כל הימין, ולהסית את הציבור נגד יגאל עמיר. "ספין" זה מיועד השנה לשרת את נציגי המדינה, בדיון בבג"צ בדרישת עמיר להשתתף לברית המילה של בנו העתיד להיוולד. האם שמעתם על מסירת הקלטת של חקירת מרוואן ברגותי, למשפחות של חמשת נרצחיו? האם שמעתם אי-פעם על מסירת הקלטת של חקירת עבריין אחר כלשהו לבתו של הקורבן? האם מסר המפכ"ל קלטת כזו לאיטה פוגל האומללה, שבני-בליעל אכזרים במידה שלא-תיאמן התעללו בה במשך שעות ושפכו אקונומיקה עליה ועל פצעיה? האם שמעתם כי מישהו בשמאל גינה את ביקוריו הכמעט יומיומיים של ח"כ חיים אורון אצל אותו נבל ורוצח, מרוואן ברגותי, שממשלת ישראל מחפשת בנרות תירוץ זול לשחרורו מהמאסר כ"מנהיג"? לא, לא שמעתם, מאחר שלאיש מנרצחי ברגותי אין ערך פוליטי לצורך ניגוח הימין בידי השמאל. דומני שיצחק רבין המנוח מוכר לציבור די הצורך לקבוע, כי הוא עצמו היה מקיא מגועל-נפש למראה התנהגות השלטונות וחלק מהציבור אצלנו, במיוחד לנוכח העלאתו כמעט לדרגת קדוש קתולי. האיש שהתפטר בשעתו עקב הרשעת רעייתו בעבירה, שהוא-עצמו היה שותף לה "טכנית", ידע להבחין בין הראוי ובין שאינו ראוי לשלטון לעשותו. כדי כך ידע, עד שנמנע בחירוק שיניים מהתערבות בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק, למרות שהלה נקט סחבת רבה מאוד (לדעת רבין, כפי שהלה כתב בספרו) במתן החלטתו בשאלה האם להעמיד לדין את אברהם עופר, שר בממשלת רבין וידיו הקרוב, שהתענה בשל סחבת זו עד ששלח יד בנפשו. רבין הבין כי החוק אחיד ושווה לכל, וכי אפילו ראש הממשלה אינו רשאי לדרוש "פרוטקציה" לחשוד בשל היותו שר. הוא היה במידה רבה צנוע וביישן, והיה מבטל בתנועת-יד אופיינית את מחיקת השמות הסיטונית מאתרים שונים וקריאתם בשם רבין. למען האמת, לא כל הפועלים בהתמדה ל"האדרת שמו של רבין" הם בהכרח חסידים כה גדולים שלו, וחלקם הם חסידים בעיקר של עצמם. רבין עבורם אינו כיום אלא כלי-נשק מצוין, לפיאור שמם ולהסתה נגד יריביהם מן הימין. חלקם אף מתפרנסים יפה מאוד, במישרין או בעקיפין, מכל מיני הקשרים של הנצחת המנוח, והקורא מוזמן לפשפש במוחו ולהבין במי מדובר. יתר על כן, אני מהרהר מדי פעם, כיצד היו יפי-נפש אלה נוהגים אילו נרצח ראש-ממשלה "ימני", כמו נתניהו או שמיר. האמנם היה כאן פסטיבל-אבל שנתי בהשתתפות השמאל כולו, באמתלה של "מאבק באלימות" ושאר סיסמאות גדולות ונפוחות, והאמנם היו כה הרבה מכובדים שהלכו לעולמם מודחים מהאתרים שנקראו בשמותיהם, לצורך קריאתם בשמו של אותו ראש-ממשלה ימני שנרצח? האמנם היה אבשלום וילן, נציג מרצ - ששנתה נודדת בלילות בלהיטות לשוויון של הכל כלפי החוק - יוזם חוק למניעת חנינה מרוצח ראש הממלה הימני? לא רק אני יודע את התשובה, אלא גם אתם. השמאל אוהב לדבר על חוק ושלטון החוק, כל עוד זה מתאים לצרכיו. כעת על הפרק שמירת החוק, האחיד לכל בני האדם, הקובע מה דינו של מי שהורשע ברצח. לדידו של החוק, אחת היא אם הנרצח הוא נשיא המדינה או אחרון המחטטים באשפה. רצח הוא רצח ואדם הוא אדם, ועובדה היא כי מסדר היום של הכנסת הוסרה במהרה - לאחר רצח רבין! - הצעה לקביעת עבירה מיוחדת של רצח ראש הממשלה או מורם-מעם אחר. כאמור, אבשלום וילן הצליח להעביר בכנסת חוק האוסר מתן חנינה לרוצח ראש הממשלה, שכן רצח ראשי הממשלה שלנו הוא תופעה נפוצה, ממש מכת-מדינה שחייבים לבער מן השורש. אל דאגה, מרוואן ברגותי כבר יקבל את החנינה, בברכת אותו חוק שאין כמוהו לטמטום ולתועבה, למרות שברגותי רצח חמישה בני-אדם. ולא רק ברגותי. בתי הסוהר מלאים בפושעים מתועבים מכל הסוגים ומכל המינים: שוחטי נשותיהם בסכין לאחר שנות התעללות; אונסי בנותיהם הרכות-בשנים; מרצצי גולגלותיהם של קשישים, לצורך שדידת הקצבה הדלה שקבלו זה עתה; סאדיסטים שעשו בקורבנותיהם מעשי זוועה איומים; מרגלים ובוגדים שמכרו את מדינתם תמורת בצע-כסף; מחבלים שפוצצו ורוצצו אוטובוסים מלאים על תכולתם האנושית; ושאר חלאת המין האנושי. כל אלה זוכים בכל החופשות ובכל ה"צ'ופרים" ששירות בתי הסוהר הרחום שלנו יודע להעניק, ואין פוצה פה ומצפצף. מערכת בתי הסוהר שלנו היא גן ילדים מפנק במיוחד, לעומת מערכת הענישה הקשוחה והאכזרית, עד כדי סאדיזם ממלכתי מאורגן, של ארה"ב שכולנו אוהבים לראות כסמל לקידמה ולמודרניות. איש מכל בעלי התשפוכת העיתונאית והפרשנית, המציפים מדי שנה את התקשורת בהתקרב מועד הפסטיבל השנתי, אינו מוחה על רחמנות מזויפת ומיותרת זו כלפי אותם מתועבים. רק עמיר מדיר שינה מעיניהם. הוא, כטענתם, רצח רעיון, רצח תוכנית מדינית. העובדה שרבים מאוד סבורים כיום, כי אותם רעיון ותוכנית מדינית גרמו לרצח של ישראלים רבים, אינה מעניינת אותם. גם לא העובדה, שרשאי אדם לאהוד תוכנית מדינית ולחוש זעם ותיעוב ושנאה עזה כלפי מי שרצח את מבצעה ומנהיגה, אך אין בכך היתר לרשויות לנהוג במי שהורשע ברצח שלא על-פי הדין והחוק, הנהוגים לגבי כל אסיר אחר. על-פי סעיף החוק הפלילי, שהוא אחיד לכל הרוצחים ולכל הנרצחים, יגאל עמיר אינו שונה מכל אדם אחר שהורשע ברצח. כל הדורש שמירה על החוק ועל השוויון בפני החוק, ומתיימר להיות בעל יושרה והגינות, חייב לתמוך בכך, ולדרוש במפגיע, ששירות בתי הסוהר לא יתעלל בעמיר, אלא יתן לו בדיוק - בדיוק נמרץ! - אותן זכויות שמקבל כל מורשע אחר ברצח, שהתנהגותו בכלא טובה. לא יותר אך גם לא מיליגרם אחד פחות. אם אסיר-עולם אחר מקבל היתר להשתתף בברית המילה של בנו - גם עמיר זכאי לכך. מדינה אין מנהלים על-פי מידת האהבה או השנאה שבעלי שררה מסוימים רוחשים לאסיר פלוני, אלא על-פי המידה שהחוק קבע. וכעת, לאחר שסיימתם את הקריאה, תוכלו להכין עצמכם להליכה אל כיכר העיר, הקרויה גם היא על שם יצחק רבין. שם תוכלו להקשיב שוב, בפעם האלף, לנאומים חוצבי להבות, שתוכנם הוא כביכול נגד האלימות אך בפועל אין בהם אלא רק, אך ורק, פיאור משוגותיו הקשות של יצחק רבין - אלו שהוא-עצמו היה אולי מתאמץ לבטל ומכה על חטא בגינן, אילו נשאר בחיים - והסתה פרועה נגד הימין כולו. השמאל, כמובן מאליו, לעולם אינו מסית ואינו אלים. הם יספרו לכם שעמיר הודה בחקירתו, כי קיבל אישור למעשהו מפי רבנים. עמיר הוא שיקוץ השיקוצים בעיני השמאל, מטרה לכל קללה ארסית ותיעוב ונאצה, וכמוהו גם רעייתו ובנו עוד בטרם נולד. אך לצורך זה מילתו היא קודש ודבריו הם אמת, שאין מהרהרים אחריה ואין מערערים עליה (ואין מזכירים, כמובן, את העובדה שעמיר עצמו אמר מאוחר יותר כי לא קיבל שום היתר רבני למעשהו). דברים כאלה שמעתי השבוע מפיו של משה נגבי, בעל המונופול על האמת המשפטית בגל ב'. נגבי אינו מוטרד בשאלה, כיצד אותו שב"כ מפואר, המוכיח מדי פעם מחדש את יכולתו וכישוריו באלף מעשים, אינו מצליח זה 12 שנה לגלות אפילו את קצה זקנו של אחד הרבנים הללו, שהסיתו כביכול את עמיר. היידה, לפסטיבל.