ממשלת ישראל 2007 כוללת בתוכה שילוב מסוכן של מושחתים, תמימים וטירונים. אפילו האדם המנוסה שבה, שר הביטחון אהוד ברק, הוכיח ש"עוד ניסיון כזה ואבדנו". התנהלותו ההרפתקנית מול יאסר ערפאת בשנת 2000 סללה את הדרך למלחמת אוסלו, לכ-1,500 קורבנות יהודיים ולעוד אלפי קורבנות ערביים, לתבוסת ישראל באותה מלחמה שהגיעה לשיאה בבריחה מרצועת עזה ובטיהור האתני של רבבת היהודים מבתיהם ברצועה ובצפון השומרון. תחת כנפיו הלא-צחורות של הנשיא האוסלואידי מנווטים המושחת והטירונית את ישראל ממלחמת אוסלו למלחמת אנאפוליס.
שמעון פרס הכריז שכישלון ועידת אנאפוליס אינו אלטרנטיבה אלא קטסטרופה. בתקשורת הישראלית המגויסת, זו שאינה בודקת את אמירותיו (ע"ע: "השלום", "קורבנות השלום", "המזרח התיכון החדש"), משתמשים באופן מעוות במילים הצלחה וכישלון בהקשר של אנאפוליס. מהי "הצלחה" בשיח התקשורתי: הסכם באנאפוליס, כלומר האצת תהליך התפוררותה של ישראל והסגרתה לידי אויביה. ומהו "כישלון": אי-הסכמה של ישראל והתעשתות פתאומית על-סף התהום, ככל הנראה עקב תאוות יתר של אויביה, כפי שהיה בהזדמנויות קודמות. אבל אצל פרס, ואצל המדקלמים את סיסמאותיו ללא כל ביקורתיות או הרהור נוסף, כישלון ועידת אנאפוליס הוא קטסטרופה. ועידה זו, מוטב הייתה לולא באה לעולם, לטובת כל הצדדים, לרבות ממשל בוש המעוניין בהשג ועתיד לקצור פרי באושים. הן "הצלחה" והן "כישלון" במקרה זה הם מסוכנים, ואינם מחויבי-המציאות. עדיף טיפול מונע.
יש מי שיכולים למנוע את קטסטרופת אנאפוליס, לא במובן שבו השתמש פרס. מי שיכול לעשות זאת הוא בנימין נתניהו, יו"ר האופוזיציה ומי שעתיד להיות ראש הממשלה הבא לפי הסקרים, אם יכריז כבר היום, בקולו ובפומבי, שכל מה שיוסכם באנאפוליס בין שני זנבות האודים העשנים, מכחיש הציונות אולמרט ומכחיש השואה אבו מאזן, לא יחייב את ממשלתה הבאה של ישראל. לא מדובר בהסכם בינלאומי, אלא בכניעה ישראלית, עקב שיקולים זרים, לרשות הטרור הפלשתינית וליורשו של ערפאת, היושב בראשה רק בסיוע כידוני צה"ל. הכרה בארץ ישראל כבחו"ל חמורה יותר מתבוסה צבאית. לפיכך הסבריו של נתניהו, בתקופת היותו ראש ממשלה, על "המשך אוסלו תוך מזעור נזקים" אינם תופשים. עליו להבהיר היום באופן הברור ביותר ש"הסכם" אנאפוליס לא יחייב אותו.
מי שעוד יכולים למנוע את קטסטרופת אנאפוליס, לא במובן שבו השתמש פרס, הם אנשי "הימין" בממשלת אולמרט, ובראש ובראשונה איווט, הלוא הוא אביגדור ליברמן. ליברמן, המוקע על-ידי השמאל הקיצוני כפאשיסט, מתנכר לבוחריו ונותן את ידו למדיניות אולמרט, כלומר להתחייבות לבצע טרנספר כוחני של מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל יהדותם, כלומר לפאשיזם במירעו, מבית מדרשו של השמאל הקיצוני.
תירוצו הדחוק של ליברמן להצדקת ישיבתו בממשלה הוא שגם פרישתו לא תפיל את אולמרט ולא תמנע את ועידת אנאפוליס. ראוי להזכיר שכבר היינו בסרט הזה לפני 7 שנים, כאשר רק פרישתם של שרים וח"כים בזה אחר זה מממשלת ברק מנעה את "הצלחת" קמפ-דייויד וטאבה. פרישת ליברמן ו"ישראל ביתנו" היום יכולה לתת אות לכדור השלג המתגלגל, שיביא לפרישה אפשרית גם של אלי ישי ושס, ואולי אף של ח"כים מקדימה, שאת מקומם בכנסת הבאה כבר הפסידו, אבל יכולים אולי להציל עוד טיפה מכבודם. לכן, איווט, הגיעה העת לצאת!
עוד תירוץ דחוק של ליברמן הוא שפרישת 11 ח"כים של "ישראל ביתנו" תביא לתמיכתם של 10 ח"כים ערביים בממשלתו המסוכנת של אולמרט. זו דווקא סיבה נוספת לפרוש מן הממשלה המסוכנת ולהציגה ככלי ריק, כלומר ככזו הזקוקה לקולות הח"כים הערביים כדי... לגרש מאות אלפי יהודים, להפוך את לב ארץ ישראל ל"יודנריין", וליצור מציאות גזענית לפיה יהודים יכולים לגור בטהרן אך לא בחברון. ואל יאמרו הצבועים כי רוב הוא רוב. החלטה על גירוש אזרחים מבתיהם, בין אם הם יהודים ובין אם הם ערבים, אינה החלטה דמוקרטית, ושום רוב - ואף שופט בירושלים! - אינו רשאי להכשיר שרץ כזה, או להפוך אותו לחוקי.
וגם לרמטכ"ל יש אחריות - וחובה! - למנוע את המשבר הצפוי לא רק לחברה בישראל אלא גם לצה"ל. החלטה להטיל על צבא ההגנה לישראל (או על משטרת ישראל) לגרש אזרחים נאמנים מבתיהם אינה החלטה יהודית או דמוקרטית או מוסרית או כזו התואמת את תפקידו של צה"ל. עליו להבהיר לאהוד אולמרט כי לא יוכל להעביר מן הדרג המדיני אל החיילים פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור משחור מתנוסס מעליה, פקודה שאסור לתיתה וממילא גם אסור לבצעה, פקודת הטרנספר. על הרמטכ"ל להבהיר שבנסיבות כאלה הוא יתפטר, כדי לחסוך את הפגיעה האנושה בצה"ל אם חלילה תינתן פקודה כזו.
ניתן עדיין למנוע את אוסלו-אנאפוליס 2007, אם הגורמים שנמנו לעיל, הן מחוץ לקואליציה והן מתוכה, יפעלו על-פי חובתם ושליחותם. מכאן הקריאה: איווט, הגיעה העת לצאת!
