לאריה בר היתה משאת נפש: להיות ראש עיריית באר-שבע. ב-1993 הוא ניסה מול איז'ו רגר ז"ל, אבל זה לא הלך לו. ב-2003 הוא הצטרף לרשימתו של יעקב טרנר יבדל"א, אולי בתקווה שטרנר יפרוש וימליץ עליו בפני ציבור הבוחרים, אבל גם אז זה לא הלך לו. והיום? היום הוא רק משמיע קולות של "אני לא פוסל", "פונים אלי", "לוחצים אותי". בקיצור, "אני לא מוכן ללכלך את הידיים שלי כדי להיות ראש העיר, אבל אתם תמשיכו להזכיר את שמי כמי שהוא 'מועמד ראוי' ו'הפסד של הציבור שהוא לא'".
לפני כחצי שנה בערך פרסמתי במקומוני הנגב שתי רשימות שעניינן אריה בר. בשתיהן כתבתי כי אריה בר ראוי ומתאים להיות ראש עיריית ב"ש, הן מבחינת הביצוע והן מבחינת יכולת הניהול. "רק שיודיע כי הוא מתמודד", זעקו אז מילותי. לצערי ולעניות דעתי, טעיתי אז באחת מאבחנותי: יכולת הניהול שלו היא קטסטרופאלית, לפחות בהסתמך על מספר החלטות שלו הנוגעות לכמה ראשי רשויות מהדרום (אפשר גם למנות החלטות שלו בתקופת היותו מנכ"ל משרד השיכון ואריאל שרון שר השיכון, אבל זו כבר אופרה אחרת, כי גם הסיטואציה היתה אחרת, שונה ועם "דד ליין").
לפני מספר חודשים הדיח אריה בר את ראש עיריית אופקים אבי אסרף. בר עשה זאת, למרות שאסרף איננו האחראי הבלעדי, גם לא הראשי, למצבה של אופקים: האיש קיבל "ירושה" מקודמיו יאיר חזן (שתי קדנציות) ומיכה הרמן. האם בר לקח זאת בחשבון כשקיבל את החלטתו, או כשהמליץ לשר הממונה עליו? לא עושה רושם במיוחד שכן, מה גם שאסרף נמנה עם אלו שהעדיפו להישאר בליכוד ולא להצטרף למפלגתו החדשה של מאיר שטרית, קדימה. אני לא חושד בכשרים, אבל אסרף כן ולא חייבים לבטל על הסף את חשדו זה.
לפני כארבעה חודשים הדיח שר הפנים הקודם רוני בראון את ראש עיריית טייבה עבד אל-חכים חאג' יחיא, ובמקומו מינה את גונדר (בדימ.) שלמה טוויזר כיו"ר הוועדה הקרואה. טוויזר מצא עצמו נאבק במספר חזיתות ביישוב הפרובלמטי, כצפוי, אבל לא פילל כי דווקא מנכ"ל משרד הפנים, אריה בר, ימנה לו (לטוויזר) נאמן.
במילים פשוטות, במקום שבר יגיד לטוויזר - "נכשלת, לך הביתה", מה שהוא לא בהכרח נכון, הוא העדיף למנות מעליו נאמן כדי שיפקח על פעולותיו הכספיות. מעשה זה של בר מזכיר לנו מן הסתם, את המינוי של אלוף משה קפלינסקי למפקח על פעולותיו של אלוף פיקוד צפון אודי אדם במהלך מלחמת לבנון השנייה, וזאת במקום להגיד לאלוף אדם - "נכשלת, לך הביתה". סוג של אנומליה.
עד לפני מספר שבועות היתה הגברת פלורה שושן בטוחה כי היא נפרדת או-טוטו מכיסאה במצפה רמון, אבל לשמחתה זה לא קרה. מדוע? לא הכי חשוב, אבל בצדק זה לא קרה, כי היא לא צריכה להיות אחראית למעשיו של בעלה, שהוא קודמה בתפקיד. אבל אם מישהו בכל זאת מתעקש לדעת מדוע אבי אסרף כן הלך הביתה, אבל לא הגברת שושן, נספר לו כי לאסרף אין אח שעד לא מכבר היה יו"ר מפלגה ושר ביטחון, אבל לשושן דווקא יש. יתרה מזאת: בידי מצויה עדות מהימנה של אחד מעובדי משרד הפנים, ולפיה ח"כ עמיר פרץ נצפה לפני מספר שבועות במשרדו של השר שטרית. הם בטח לא דיברו על ועדת וינוגרד או על המצב בשדרות.
בזמן כתיבת שורות אלו בג"צ טרם דן בעתירתו של ראש עיריית ערד המודח, ד"ר מוטי בריל, נגד הדחתו ע"י משרד הפנים. במהלך תוכנית רדיו נשאל אריה בר על סיבות הדחתו של בריל. בר השיב כי הוא הגיע למסקנה שבריל לא יוכל להעביר את התקציב לשנת 2007, זימן אותו לשימוע ובסיומו החליט על הדחתו. באותה תוכנית תלה בר את קולר האשמה באי העברת התקציב במועצת העיר בבריל עצמו. בעקבות האשמותיו של בר יצרתי קשר טלפוני עם בריל ושוחחנו על הנושא. בריל נשבע לי כי מעולם - מ ע ו ל ם - לא נעשה לו שימוע כלשהו, לא ע"י בר ולא ע"י השר שטרית. הופתעתי מאוד. הופתעתי עוד יותר, כאשר בריל סיפר לי סיפור הנוגע לאותו שימוע לכאורה, או אם תרצו "שימוע וירטואלי", שבר טען כי ערך לו. הסיפור של בריל חופף לפחות סיפור אחד ששמעתי על בר, שבו המשמעות הכפולה של הנאמר צרמה יותר מכל אי-אמירת אמת.
אריה בר רצה להיות ראש עיריית ב"ש?! אריה בר מת להיות ראש עיריית ב"ש, אבל זה לא יקרה, סביר להניח, כי מי שלא נכנס למים לא יוכל ללמוד לשחות - ואריה בר לא מוכן להיכנס למים, מחשש שיתגלו לו כמים עכורים או עמוקים. אז מה עושים עד אז? אצל אריה בר, שיותר ויותר מתגלה כמנהל גרוע וכמי שהחלטותיו לא תמיד עולות בקנה אחד עם השכל הישר, מאמצים את הבדיחה על החייל ההוא, לא חשוב מאיזו עדה, שנפלט מקורס טיס. בא אליו מפקדו והעניק לו את הפריבילגיה לבחור לו איזה חיל שהוא רוצה. "אני רוצה רק נ"מ", אמר החייל המודח. "מדוע דווקא נ"מ?", תהה מפקדו. "כי אם אני לא טס, אז אף אחד לא טס", השיב החייל המודח. פירוש רש"י: אם אריה בר לא ראש עיר, אז אף אחד בנגב או מהנגב (טוויזר) לא יהיה ראש עיר.
יכול מאוד להיות שאריה בר מתנהל באופן שאיננו שונה מקודמיו בתפקיד. ויכול להיות שכן. אבל בכל מקרה הוא צריך להשיב על אי-אלו שאלות הנוגעות להחלטותיו, הן לגבי תוכניותיו הפוליטיות מקומיות והן לגבי אלו שאותן הוא מקבל במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד הפנים ונוגעות לעתידם של כמה ראשי רשויות. הציבור מחכה.
