רצוי שראש הממשלה אהוד אולמרט יהיה מודע לעוצמתה של הפצצה שהטיל לפני כמה ימים ב"פורום סבן" בירושלים כשהכריז שהיעד העליון של ישראל ב"ועידת אנאפוליס" הוא "להגיע למימוש החזון של שתי מדינות, מדינת ישראל - מדינת העם היהודי ומדינה פלשתינית - מדינת העם הפלשתיני".
אולמרט גם התחייב בנאומו כי "ישראל לא תנהל משא-ומתן על זכות קיומה כמדינה יהודית". הדברים התקבלו באופן קשה בצד הפלשתיני. הפלשתינים כבר פועלים אצל מדינות ערב השונות שאמורות להשתתף בוועידה כדי לתאם עימן התנגדות נחרצת לדרישתו של אולמרט. מה מפחיד כל כך את הפלשתינים?
הדבר העיקרי שמפחיד את הפלשתינים הוא שהכרה כזו במדינת ישראל כמדינה יהודית שוללת את "זכות השיבה". אותה הזכות שהם מייחסים לכחמישה מיליון פלשתינים שאותם הגדירו במעמד "פליטים", לשוב ולחיות בתוך תחומי 1948 שבהם קיימת מדינת ישראל. אם תתקבל דרישת ראש הממשלה לא יוכלו אותם הפליטים לשוב לשטח מדינת ישראל מכיוון שאינם יהודים.
סיבה נוספת היא הקשר בין הרשות הפלשתינית לערביי ישראל אשר נזעקו באירועי אוקטובר 2000 לעמוד לצידם של תושבי השטחים באינתיפאדת אל-אקצה. קבלת דרישתו של ראש הממשלה אולמרט תהווה לדעת הרשות הפלשתינית, פגיעה בזכותם של ערביי ישראל כאזרחים שכן הם רואים במדינת ישראל "מדינה לכל אזרחיה" ולא מדינה רק לאזרחים היהודים.
הסיבה השלישית היא חששם שהסכמה פלשתינית לדרישה הזו תעודד את הימין הקיצוני בישראל לדרוש מהממשלה להעביר אוכלוסיות שלמות מקרב ערביי ישראל לתחומי הרשות הפלשתינית במסגרת "חילופי שטחים".
לכן יוצאים הדוברים הפלשתינים השונים בהצהרות ובהתבטאויות שונות כי מדובר בדרישה גזענית מצידה של ישראל ודרישה אנטי דמוקרטית אשר פוגעת באזרחיה הערביים. אותם דוברים טוענים כי אולמרט העלה את הטענה הזו כבר עכשיו כדי להכשיל את הצלחתה של "ועידת אנאפוליס".
משיחות עם אישים פלשתינים, אני מעריך שהסיכויים שהנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס יקבל את דרישתו של אולמרט שואפים לאפס. מחמוד עבאס, הפליט מצפת, לא יסכים לכך.
צריך לזכור כי אש"ף הסכים בעבר, בעת כינוס המועצה הלאומית הפלשתינית באלג'יר ב1988, בעיקרון החלוקה של הארץ למדינה יהודית ומדינה ערבית על-פי החלטה 181 של האו"ם אך מעולם לא הסכים לחלוקה זו בהתייחס לגבולות 67.
הפלשתינים מאמינים שבסופו של דבר ישראל תתרכך או תשבר ותסכים לעיקרון "זכות השיבה", לפחות שיבה חלקית, של הפליטים לתחומי 1948. ההנהגה הפלשתינית הנוכחית מאמינה בדיוק כמו יאסר ערפאת, בנשק היעיל ביותר נגד רעיון המדינה היהודית - "הנשק הדמוגרפי".
על-פי החלום הפלשתיני, ניתן יהיה באמצעות כוח הילודה של ערביי ישראל בתוספת כוח הילודה של הפליטים הפלשתינים שיחזרו לתחומי 48, בתוך תקופה של כמה שנים, להגדיל משמעותית את מספרם של האזרחים הלא יהודים הגרים בישראל וכך לשלול ממנה את הצביון היהודי והיא תתחיל בהדרגה להפוך ל"מדינה לכל אזרחיה" עד שתושג המטרה הסופית - רוב "לא יהודי" ברור שיוכל להכריז על מה שהיה פעם מדינת ישראל כ"מדינת פלשתין".
ישראל צריכה להתפקח ולהבין שבמוקדם או במאוחר היא תתייצב, ב"ועידת אנאפוליס" ולאחריה אל מול האמת, אל מול דרישות פלשתיניות בלתי ריאליות בדיוק כמו לפני שבע שנים בקמפ דיויד, כשיאסר ערפאת בסיועו הפעיל של מחמוד עבאס סירב לכל הצעות הפשרה הישראליות והאמריקניות.
אולם יש בכל זאת יתרון לדרישותיו של ראש הממשלה בנושא "המדינה היהודית", שוב ייחשפו עמדותיהם האמיתיות של הפלשתינים בפני כל משתתפי הוועידה. הישגו של ראש הממשלה אולמרט עשוי להיות בכך שהוא יצליח לחשוף את הפנים האמיתיות של מחמוד עבאס בדיוק כפי שאהוד ברק חשף, לפני שבע שנים בקמפ דיויד, את פניו האמיתיות של יאסר ערפאת. הסכם שלום לא ייצא מזה.
