חוסר-שקיפות ואי-יעילות מאפיינים את 600 מיליון השקלים, המועברים כמימון ממשלתי לתמיכה בתרבות - כך עולה מנייר-עמדה שפרסם היום (א', 13.2.11) מכון ירושלים לחקר שווקים.
מנייר העמדה, שאותו ערך בועז ארד, עמית המחקר של המכון, מתברר כי 55 התיאטראות, הנתמכים על-ידי הממשלה, יצרו גירעונות מצטברים של 36.2 מיליון שקל.
בשיא הניהול הכושל לשנת 2009 מחזיק תיאטרון החאן הירושלמי, שמחיר הביקור בו עולה כ-479 שקל, כשהיקף התמיכה הציבורית בו עומד על כ-70% מכלל הכנסותיו העצמיות וכאשר החאן גם מרשה לעצמו לחלק ל-30% ממבקריו כרטיסי "חינם".
תיאטרון חיפה, שהיה המסובסד ביותר מבין כלל התיאטראות והאחראי כמעט למחצית מסך הגירעונות של השנים האחרונות, הינו גם הגוף הבזבזני ביותר מביניהם, כשהעלות האמיתית של ביקור בהצגה בו האמירה עד כדי 499 שקל.
הסבסוד משחית
לעומת זאת, התיאטרון היעיל ביותר בשנת 2009 היה בית לסין, המציג את המגמה ההפוכה: אחוז הסבסוד הציבורי שהוא קיבל היה הנמוך ביותר ביחס לתקציבו ועמד על כ-30%, ובהתאם עמד גם המחיר האמיתי לביקור על 68 שקל.
מנתוני הפעילות עולה, כי הסבסוד הציבורי משחית את יכולתם של התיאטראות להפיק פעילות וגורם להם לדעוך.
באשר למפעל הפיס, קובע בועז ארד, בין היתר, כי חשיפת הדור הצעיר לפרסום מאסיבי למפעל-הימורים במוסדות ציבוריים, במערכת החינוך ובאמצעי התקשורת, מעודדת את הצעירים להמר ומנוגדת למדיניות המחמירה, האוסרת כל פרסום מסחרי ו/או הימורים במוסדות-חינוך. במחקר שנערך בשנת 2005 בכ-1000 תלמידי בתי-ספר על-יסודיים נמצא כי 77.6% מבני הנוער השתתפו בהימור כלשהו בשנה שקדמה לעריכת המחקר.
לנוכח מחדלים אלה, קורא מכון ירושלים לערוך רפורמה מקיפה בנושא. בין היתר יש להסדיר את מעמדם של מוסדות התרבות על בסיס שוויוני ואוניברסלי, לחדול מפרסום ושימוש בכספי הימורים, לאחד את החקיקה לעידוד התרבות; לפרסם אחת לשנה מדד-יעילות במוסדות הנתמכים, ולצמצם את היקף התמיכות לתרבות ולאמנות.
