למר פלוצקר שלום רב!
מאז ראשית השביתה מזדמן לי להתעדכן בתובנות החינוכיות של עיתונאי ישראל, בין השאר גם שלך. לצערי, התמונה אינה מעודדת. דוגמא טובה היא מאמרך ב-Ynet מיום 27.11.07. לשונך אומנם חדה, זחיחות הדעת מבצבצת מאמירותייך, אך מאמרייך ספוגים באי דיוקים, הכללות פופוליסטיות ובעיקר בחוסר עניין אמיתי - ולא מר פלוצקר, האמת במקרה הנ"ל איננה בעיניו של המתבונן.
בעקבות הערות שלי (19.10.07) על מאמרך מיום 12.10.07, חשבתי שתטרח לעיין בהסכם "אופק חדש", ותיווכח בעצמך שהכלל אותו הבאת במאמרך "הרווח של המורים הוא לא ההפסד של האוצר - ולא להפך", איננו עומד במבחן המציאות. אילו עשׂית זאת - והדבר כרוך בחובתך כעיתונאי - היית מבין שההסכם שנחתם עם ההסתדרות רע לא רק למורים, אלא בראש ובראשונה לתלמידים.
בנוסף, מהיכן הנתונים שמרבית המורים עובדים במשרה וחצי עד שתי משרות? (27.11.07). במאמר שלך מה-12.10.07, קבעת שמרבית המורים עובדים בבתי ספר פרטיים ונותנים שיעורים פרטיים. והמציאות? לא כאן ולא שם. אכן יש מורים שעובדים כפי שציינת, אך מובן שהם לא הרוב. במציאות, מורה העובד מעל משׂרה עושׂה עבודה טובה פחות מעמיתו, שעובד משׂרה אחת או פחות. הסיבה היא כמובן העומס העצום הכרוך בהוראה - עומס שאתה מסרב להכיר בו. בנוסף, מנהלי בתי הספר אינם מעוניינים שמורים יעבדו מעל למשׂרה. גם הם יודעים שמורה העומד שעות רבות מול כיתה מתקשה מאוד לעמוד במעמסה, דבר שבסופו של יום פוגע בשמו הטוב של בית הספר. (יש לי סוד לגלות לך: בתי הספר מתירים מצב כזה בעיקר כשמדובר במורים גברים, ודי לחכימא ברמיזא...)
זאת ועוד, האם טרחת וביררת מה הם תנאי המשׂכורת לאלו אשר עובדים מעל למשׂרה? הרשה לי לגלות לך סוד נוסף: שעות עבודה מעל לתקן של משׂרה, אינן מזכות בצבירה לפנסיה. אותו "תגמול מיוחד על תפקידים נוספים" עליו אתה מדבר, גם הוא אינו נצבר לפנסיה. הגמולים היחידים הנצברים לפנסיה הינם אלו של חינוך ובגרות - כל השאר אינם נחשבים.
אגב, מר פלוצקר, האם שאלת את עצמך עד כמה "נמוכה" כלשונך, השקעתו של מרכז שכבה? הנ"ל נהנה משש שעות שבועיות ותוספת של 1.5% בדוחק על השקעתו "הנמוכה": אחריות על בערך כ-200 נערות ונערים בכל תחום, החל מרווחה אישית וכלה בגיבוש חברתית. אני מניחה שזו התמורה ההולמת בעינייך לאותה השקעה.
נגעה ללבי העובדה כי אתה כל כך מבין את המורים ה" חוששים משינוי כזה", וממהר לאזן את העיוות שבדברייך באמירה "גם טבעי שהאוצר לא מתלהב מרפורמה גדולה וגורפת כאן ועכשיו." האמת היא כמובן אחרת. המורים משוועים לרפורמה שתתקן את העיוותים הנוראיים במערכת החינוך. המורים אף הגו רפורמה בשם "עוז לתמורה", שהצליחה במקומות בהן נוסתה. האוצר, לעומתם, אינו מעוניין באמת בפורמה לתיקוני העיוותים - זה עולה המון כסף.
תקפת את ארגון המורים, על כך שהוא מעלה את הדרישה שאתה המכנה "דרישות מאקרו-חינוכית" כמו צמצמום מספר התלמידים בכיתה. למעשׂה, לעיני הארגון נצבת טובת התלמידים. בנעוריך, מר פלוצקר, התקבלו לבית הספר התיכון העיוני רק תלמידים שנתוניהם בגיל 14 (בעקבות בחינת ה"סקר"), הראו כי הם יהיו מסוגלים לעמוד בדרישות גבוהות. המצב היום איננו כזה. תודה לאל, יש היום אפשרות לכל תלמיד להגיע לתיכון העיוני. אך לא כל התלמידים מסוגלים לעמוד בדרישות. במקום לתגבר את בתי הספר בתקציבים, תקנים, שעות לימוד וכל השאר, הוריד משרד החינוך את רמתן של בחינות הבגרות. וראה זה פלא, גם צעד זה אינו מספיק כדי לעזור לחלשים, וודאי שאינו מסייע ליצור דור של מובילים. נקודת ההתחלה לחלשים עדיין גבוהה מידי, והיא נמוכה מדי לחזקים - תחי הבינוניות! הלכך אתה שואף מר פלוצקר? אנחנו לא מוכנים לכך עוד.
כמו כן, שגויה טענתך ש"אין מחלוקות מהותיות". יש ויש. יפה ציינת כי "למרבה התדהמה, חלק מהמורים ואחדים מבכירי האוצר והחינוך לקחו ברצינות גמורה את עניין הרפורמה. האידיאליסטים המשונים הללו לא מוכנים עכשיו להתפשר על פחות מזה." לא יצאנו לשביתה בשל תוספת שכר כזו או אחרת (למרות שגם זו סיבה מוצדקת). יצאנו משום שנקעה נפשנו מכל המְתקנים למיניהם, שמעולם לא עמדו שיעור אחד מול כיתה בבית ספר, ובכל זאת מרשים לעצמם להציע הצעות בלתי הגיוניות, כדי להבטיח את משׂרותיהם שלהם עצמם.
החשש הגדול שלי הוא מעצם מה שאתה עושׂה מעל דפי העיתון: מבקר מערכת שאינך מבין בה. לבי עליך. כעיתונאי, תפקידך לכתוב על אקטואליה. כיוון שאתה גם נדרש לנפק מאמרים בקצב, נגזר עליך לכתוב בהעמקה לכאורה על נושׂאים בהם אינך מבין. אתה ואני יודעים שהדבר אינו אפשרי. ובכל זאת, הצלחת לעקוץ את המורים, את משׂרד האוצר, משׂרד החינוך ואפילו את ועידת אנאפוליס, והכול בכתבה אחת. ברכותי.
