אילו חייזר היה מגיע לכדור הארץ בתום מלחמת העולם השנייה, ומנסה להבין מה קרה פה על-פי תוצאות המלחמה, הוא עלול היה לחשוב שקורבנות המלחמה המסכנים היו הגרמנים, האיטלקים והיפנים, שנפלו קורבן לאכזריות האימפריאליסטית של בעלות הברית.
ערים שלמות בגרמניה איטליה ויפן הפכו לעיי חורבות, שלא לדבר על שתי ערים ביפן שנמחקו בפצצת אטום. תושבים רבים, בעיקר נשים, משום שגברים רבים נלקחו בשבי, נותרו ללא בית. בערים שרר מחסור במצרכי מזון, אספקת החשמל שותקה ושרר מחסור בדלק.
אם לא די בכך, גרמניה הוצפה בפליטים - בין 13 ל-16 מיליון אזרחים זרים ממוצא אתני גרמני, שחיו עד למלחמת העולם השנייה בארצות אחרות, ושנאלצו לברוח או גורשו בעקבות המלחמה בעיקר מברית המועצות, מפולין ומצ'כוסלובקיה, ומשטחים שלפני המלחמה היו בשליטה גרמנית, ובעקבותיה נלקחו ממנה. לפי אחת הטענות, במהלך גירושים אלו מתו בין חצי מיליון למיליון גרמנים נוספים.
לעומת זאת, החלק היבשתי של ארה"ב לא נפגע בכלל, אנגליה השתקמה מהבליץ הגרמני, בצרפת החגיגות היו בעיצומם ובברית המועצות פגעי העריצות של סטאלין האפילו תוך שנים ספורות על אסונות מלחמת העולם השנייה. האם מתמונת מצב זו ניתן להסיק כי גרמניה, איטליה ויפן היו הקורבנות של המלחמה, בעוד בעלות הברית היו האשמות שגרמו להם לאסון (איך אומרים נאכבה בגרמנית)? בהחלט לא.
גם אלמלא עסקו הגרמנים במהלך המלחמה בהשמדת יהודים, עדיין היו הם האיטלקים והיפנים הצד הרע במלחמה והאשמים הבלעדיים במלחמת העולם השנייה ובתוצאותיה. את בעלות הברית ניתן להאשים לכול היותר רק במחדל של אי מניעת המלחמה כתוצאה מתמימות וטעויות אסטרטגיות חמורות במהלך השנים שקדמו למלחמה ובתחילתה.
גרמניה, איטליה ויפן היו אלו ששאיפות ההתפשטות שלהם והשקפות העולם הנאציות, פשיסטיות ואימפריאליות שלהם גרמו לפריצת מלחמת העולם השנייה. לכן הם הנושאים באחריות לכול הסבל שנגרם במלחמה, לרבות הסבל שגרמו להם עצמם אויביהם כתוצאה מהצורך לפעול נגדם. כלומר הצד הצודק במלחמה לא נקבע לפי תוצאותיה, אלא לפי גורמיה.
זה כלל חשוב שיש לזכור כאשר באים לבחון את הקונפליקט באזור שלנו. בניגוד לטעות המקובלת, הקונפליקט בינינו לבין הערבים לא החל כתוצאה מהקמת מדינת ישראל. הוא החל עוד בתחילת המאה העשרים, בימי העלייה השנייה, כאשר הטורקים שלטו בארץ, וליהודים לא היה שום כוח צבאי, הם לא גזלו אף מטר אדמה, אלא קנו אותה בכסף מלא, ואף אחד לא היה יכול לחשוד שהמעצמה ששלטה בארץ (העות'ומנית) נטתה לטובתם. כבר אז החלו ההתנכלויות למתיישבים היהודים, במטרה למנוע מהם להתיישב בארץ.
ההתנכלויות הלכו וגברו והפכו למעשי טבח של ממש, והכול עוד בטרם הוקמה מדינת ישראל. כאשר התקבלה ההחלטה להקים את המדינה, ועוד בטרם היא קמה, גמלה ההחלטה בלבם של כל הערבים יושבי הארץ, מתנדבים מצבא קאוגז'י וצבאות ערב ממצרים ועד עירק לחסל את כל היהודים בארץ ישראל, או בלשונם "איטבח אל יהוד".
חוסר הרצון הזה, למלא אחר ההחלטה המחייבת של ארגון האומות המאוחדות להקים מדינה יהודית בארץ ישראל הוא הסיבה לכול הסכסוך ולכול הסבל שנגרם מאז ועד היום לכול הצדדים. באותה הזדמנות הם גם ויתרו על ההצעה להקים מדינה ערבית בארץ ישראל, ובלבד שישמידו את המדינה היהודית. תופעה שחוזרת על עצמה גם בימים אלה, כאשר כל שטח שאנו מפנים לטובת הקמת מדינה פלשתינית, הופך לבסיס טרור, במקום שינצלו אותו לבניית מדינתם ולרווחתה.
הטענה הפלשתינית כאילו הם היו כאן קודם, הגם שהיא אינה נכונה לגבי חלק לא קטן מהם, יכולה לשמש באותה מידה את בעלי המוצא האתני הגרמני שנפוצו למדינות במזרח אירופה במהלך 1,000 שנים של כיבושים גרמניים. הכיסים של בעלי המוצא הגרמני שימשו עילה להיטלר לפלוש למדינות הללו במלחמת העולם השנייה. כעת תרגמו את המשפטים האחרונים למציאות הישראלית, ותבינו מיד שכשם שאין שום לגיטימציה לזכות שיבה גרמנית, גם אין לערבים שום סיבה לדרוש זאת בארצנו. הם חייבים לשאת בתוצאות המלחמה שחוללו ממש כשם שעמים רבים לפניהם נשאו בתוצאות מלחמותיהם, ובמקום ליבב על מר גורלם, הם שיקמו את עצמם באופן מעורר קנאה.
בסופו של דבר האמת היא אחת והיא לפעמים לא כל כך מסובכת כפי שמנסים לעשות אותה. אז בפעם הבאה כשמישהו יקשקש לכם שחייבים להבין גם את הנארטיב הפלשתיני, תבקשו ממנו שינסה להבין את הנארטיב הנאצי.
