שפעת העופות ידועה כנגיף של עופות החל משנת 1901. בשנת 1955 זוהה זן ספציפי של נגיף השפעת זוהה כגורם למה שנקרא באותם ימים קדחת העופות. מאז נמצא שנגיפי שפעת העופות יכולים לגרום לקשת רחבה של סימנים קליניים ולגרום למחלה ברמות שונות בעופות משק.
נגיפי המחלה
נגיפי השפעת מסווגים לשלושה זנים עיקריים: A, B ו- C. תחת כל זן עיקרי ישנם זנים נוספים. סיווג נוסף של נגיפי שפעת העופות הוא בהתאם לרמת האלימות שלהם כלפי עופות. ישנם נגיפים בעלי רמת אלימות נמוכה, מתונה (LPAI) וגבוהה (HPAI). רק מחלה הנגרמת על-ידי נגיפים אלימים נחשבת ל"מחלה רשומה" הגוררת נקיטת צעדים שלטוניים.
סימנים קליניים
טווח הסימנים הקליניים רחב ביותר ורובם אינו מצביע באופן חד-משמעי על נוכחות של שפעת עופות. השפעת יכולה להופיע כמחלת נשימה, כמחלה במערכת העיכול, במערכת הרבייה או במערכת העצבים. סימני המחלה הראשונים הם לרוב ירידה בצריכת המזון ובהטלה. סימנים נוספים יכולים להיות שיעול, התעטשות, ראש נפוח ועוד. יחד עם זאת, ייתכן גם מוות פתאומי של עופות ללא כל סימנים קליניים.
דרכי התפשטות המחלה
רוב התפרצויות המחלה מתחילות עקב מגע ישיר או עקיף של עופות משק עם עופות בר. כאשר המחלה מועברת לעוף משק אחד, היא מועברת במהירות רבה ליתר הלהקה. ההדבקה בין להקות מתבצעת באמצעות תנועה של עופות נגועים, ציוד מזוהם, משאיות, בני אדם וכדומה. העברה דרך האוויר יכולה להתבצע רק בין עופות סמוכים ביותר.
