העלייה החדה במחירי הנפט, והעליות שעוד צופים לו, מחזירים לכותרות את הדיון במציאת מקור אנרגיה חלופי. במקביל, צרכי האנרגיה הגדלים בהתמדה של ישראל מחייבים תכנון ארוך טווח של הגדלת יכולת ייצור החשמל. התובנה כי תחנות הכוח המונעות בפחם כרוכות בזיהום, בצד העלות של תחנות מופעלות בגז, הביאו להעלאת ההצעה להשתמש באנרגיה גרעינית.
אלא שלשימוש בתחנות כוח גרעיניות יש מגרעות רבות יותר. מן הבחינה האקולוגית הן יוצרות בעיה קשה לפתרון, בשל הצורך להיפטר מהפסולת הרדיואקטיבית שהן מייצרות. פסולת שיש לקבור אותה במיכלים אטומים הרחק ממקום יישוב. מדינות המערב עושות זאת בדרך כלל בארצות נידחות באפריקה ובמזרח אירופה, ומשלמות על כך מחיר כספי ומוסרי כבד. לבעיה זו מצטרפת גם הבעיה הבטיחותית שבישראל היא כרוכה תמיד בבעיה ביטחונית. דליפה מכור גרעיני כתוצאה מתקלה או פגיעת טיל קונבנציונאלי חודר ביצורים, עלולה לחולל צ'רנוביל בישראל. גם אם הכור יורחק ככול האפשר ממרכזי האוכלוסיה, בשל הגודל של המדינה, בתנאי אקלים מתאימים עלולים להיפגע אפילו בתקלה קלה יחסית כול אזרחי המדינה. העובדה שתקלות כאלה הן נדירות, לא מרגיעה אותי.
אך מעל לכול קיימת הרגישות הפוליטית האזורית. דווקא כאשר אנו מנסים לשכנע את העולם שאסור לאפשר למדינות כמו אירן יכולת גרעינית, אנו נפתח את האנרגיה הגרעינית שלנו?! שום הסבר מלומד על ההבדל בין הכורים, ההבדל בין המשטרים וההבדל בין היעדים, לא יוכל לתקן את הנזק שהקמת כור בישראל תסב לעמדה שלנו. לעומת זאת, עמדה הפוכה - התנגדות גורפת של ישראל לשימוש בגרעין מכול סוג שהוא גם מהסיבה הביטחונית וגם מהסיבה הירוקה תזכה לאהדה ותמיכה בעולם, ואף תגייס לצידנו גורמים שבדרך כלל פועלים נגדנו.
דווקא כאשר המערכות הביטחוניות והפוליטיות האמריקניות מנסות לנצל את שלהי תקופת ממשל בוש כדי להתנער מהמחויבות לטיפול בגרעין האירני. דווקא כאשר כל יצרני תחנות הכוח הגרעיניות מתחרים ביניהם מי יספק לאירן אורניום מועשר. דווקא אז עלינו להציג עמדה עקרונית ומוסרית חד-משמעית השוללת את השימוש בגרעין מכול וכול, וכמובן במיוחד כאשר מדובר במשטרים מעורערים בנפשם וביציבותם. הטלטלה העוברת על פקיסטן מציגה לנו שוב בצבעים עזים לאלו ידיים יכולים ליפול אמצעים גרעיניים. לא צריך לפרט.
העמדה הזו צריכה להתבטא לא רק בדיבורים אלא גם במעשים שיהוו דוגמה אישית ומודל לחיקוי לכול העולם. בנוסף להקמת מפעלים לייצור חשמל מאנרגיית השמש והרוח, יש לחוקק חוק שיחייב כל בית חדש שקם (ובמיוחד בתים פרטיים) ביישום "גג ירוק". כלומר - כיסוי הגג בתאים פוטו-אלקטריים לייצור חשמל לשימוש הבית בשעות האור, והעברת העודפים לחברת החשמל תוך הזזת מונה החשמל אחורה. ניתן גם (בדומה למה שנעשה בתמ"א 38 לגבי חיזוק הבית נגד רעידות אדמה) לאפשר הקמת קומה נוספת בבניינים קיימים שיישמו את מה שקראתי "גג ירוק".
כהערת אגב, הגישה הזו של הורדת הפתרון האקולוגי מהרמה הלאומית לרמת הפרט נכונה כמעט בכל תחום. זה נכון במכוניות - יותר פשוט היה להכניס ממיר קטליטי לכול מכונית מאשר לטפל בגזי הפליטה לאחר שהם כבר נפלטו. באותו אופן נכון גם להעביר כול מכונית לשימוש בחשמל או גז (רצוי מימן). כך גם נכון לטפל בנושא השפכים. במקום להקים מתקני טיהור שפכים ענקיים שמהווים מטרד בפני עצמו, ולא אחת מתקלקלים וגורמים לזיהום מי תהום או מי ים, ניתן לחייב כו בניין חדש שנבנה בהקמת מתקן טיהור שפכים קטן לאותו בניין. את המים שנוצרים מהטיהור יוכל הבניין לנצל להשקיה ואת העודפים להזרים לביוב כשהם כבר מטוהרים. לא ארחיב את הדיבור על פתרונות נוספים שכבר הועלו באמצעי התקשורת כמו איסוף מי גשמים. צריך פשוט לאמץ את הגישה וליישמה מיידית בכול תחום. על-ידי הורדתן לרמת המיקרו הופכות הבעיות האקולוגיות ליותר קלות לטיפול, ועלות הטיפול בהם אינה מחייבת תקציבי ענק שתמיד אינם בנמצא.
הנושא האקולוגי הולך לתפוס נפח גדול וחשוב בכלכלה העולמית, ולישראל יש את הפוטנציאל להיות מובילה עולמית בתחום. ואם נחזור לעניין בו פתחנו - העמימות הגרעינית, שאפשרה, ובמידה רבה עדיין מאפשרת לישראל להתנגד להכנסת נשק גרעיני לאזור, עלולה להיות מוסרת ולהניע תהליכי גירעוּן בלתי הפיכים, שבמוקדם או במאוחר ייצאו משליטה. רק התנגדות גורפת והצגת תוכנית אנרגיה אלטרנטיבית לישראל לאזור ולעולם כולו יכולה לעצור את התהליך.