במאמרינו כאן דנו פעמים רבות בעניין "התקינות הפוליטית", כאשר צוין חזור ושנן, עד כמה מסוכנת והרסנית הינה תופעה זו לקיומה של מדינה.
דומה כי במחוזותינו, עברה תרבות השקר והעמדת הפנים את הרף הנסבל, ומדרדרת אותנו לעבר חידלון קיומי. גם נושא הליברליזם הנלווה למושג דמוקרטיה וחיוני לקיומה, נדון במאמרי מזה תקופה ארוכה בעבר. מאידך, דומה כי גם בתחום זה, בנוסף לתחומים קיומיים אחרים, אנו גולשים במדרון חלקלק לעבר האל-חזור, בפרט כאשר הליברליזם המדובר, הינו מזויף והרסני.
במה הדברים אמורים? הדברים אמורים בנושא אשר אנו בתקינותנו הפוליטית, אשר תמיד מזוייפת, נמנעים מלדון בו, והוא נושא תלונות הכזב בעניין אונס, אשר דומה שהפך לשעשוע בידי אופורטוניסטיות תאבות בצע ופרסום, למצוץ את לשד קורבנותיהן בחסות החוק (אכן נשמע כבדיחה גרועה), באין מכהה ובאין עונש.
מזה זמן שאתרי האינטרנט מלאים בכתבות ותגובות של גברים אומללים זועמים, משכילים ונורמטיביים, שמודיעים לנו כי עזבו את גבולות המדינה לארצות הים המתגמלות עקב תסכול מתמשך, הנובע מתלונות וריצה בין הרשויות, בדרישה לצדק, וצדק לעולם אין.
נפרט מיד, כיצד ישראל נוהגת בעניין זה בצורה המופרכת ביותר העולה בדמיון. אין מדינה בעולם, נאמר זאת שנית, שבה החוק מתיר, מעודד ומגבה מעבר בוטה על החוק כפי הנוהג בישראל.
לפי נתונים רשמיים של משטרת ישראל, כ-52% מכלל התלונות על אונס הינן תלונות כזב, שאין בהן כל אחיזה במציאות, ובאות כדי לפתור מצוקה אישית, אמיתית או מדומה של המתלוננות.
מספר דוגמאות לסיבות לתלונות שווא, שלוקטו מתוך אלפים רבים:
- בנות טיפש-עשרה, הסובלות מחוסר תשומת לב בבית.
- חיילות המתרצות איחור מחופשה, או היעדרות משרות צה"לי.
- ניסיון לתרץ בגידה בבעל, בתרוץ של אונס על-ידי המחזר.
- חוסר הסתגלות לשרות הצבאי.
- נקמה בבעל בעבור רצונו לצאת לחופשה עם ידידיו.
- נקמה בבעל לשעבר, מסיבות רבות ומגוונות.
- בידוי אונס מחשש לפיטורין במקום העבודה.
- חשש מנקמת בני משפחה על בגידת הרעיה.
- בידוי אונס על-ידי הבת, בעידוד האם כנקמה בבעל או בלשעבר.
- בידוי אונס על-ידי הבעל, בעת סיכסוך גרושין.
- ניסיון לקבלת חזקה בלעדית על הילדים.
- בידוי אונס עקב רצון לשדרוג מעמד במקום העבודה.
- בידוי אונס נגד מפקדים הדורשים מחיילת לתפקד נכון צבאית.
ניתן להמשיך ולהמשיך כך בלי די, אך העקרון ברור, אשמות אונס מופרחות לאוויר, בלא שמץ של התחשבות, באשר לגורלו של הקורבן, דהיינו הגבר נגדו נרקמת העלילה.
קל למדי להסביר את השיטפון העצום בתלונות השווא. המשטרה כמו גם בתי המשפט המטים משפט, עקב חששם מקבוצות הלחץ האינטרסנטיות המגובות באופן טוטאלי על-ידי המדיה, אינם טורחים ברובם המוחלט של המקרים לברר את האמת, ובאופן גורף בקירוב, מאמינים לגרסת המתלוננת ומשליכים את הבעל/גבר לכלא לשנים רבות.
ללא כל ספק, הפכו תלונות השווא לנשק אימתני נגד גברים בחסות רשויות החוק, אך בניגוד משווע להוראת החוק ולמדינת חוק במדינה דמוקרטית. ההיסטריה הציבורית נגד התעללות מינית, המלובה בגורמים אינטרסנטיים, אשר הנושא שרק מהווה תירוץ עבורן להשגת תקציבי עתק נוספים, מייצב בלם קונספטואלי בהתנהלות רשויות החוק האמורים להיות אמונים על משפט צדק.
באורח מדהים לפי כל קנה מידה חוקי וחוקתי, יודעת כל מתלוננת שווא על אונס, כי הדין לא ימוצה עימה. עבורה תלונת השווא היא ניצחון בכל מקרה. אם זממה עלה בידה, והקורבן העלוב הואשם ונכלא הרי שניצחה. באם נתפסה על חם, דהיינו בכך שטפלה אשמת שווא על הקורבן, הרי שיודעת היא לבטח, כי שמה ותמונתה לא יפורסמו, ולעולם לא תואשם בפשע אשמת הכזב.
הנזכר לעיל, נשמע כמו בדיחה טפלה, אינקוויזיטורית לחלקנו, אך זהו המצב לאשורו במדינת החוק, היא מדינת ישראל. בכל מדינות העולם נדרש "המשהו הנוסף", כגון עדות מסייעת כלשהי, על-מנת לבסס אשמת אונס. בישראל, יוק. מכיוון שברוב המקרים עומדת גרסת המתלוננת נגד הנתבע, זה מול זה, הרי שבמקומותינו מוותרים בתי המשפט ביודעין על העדות המסייעת או הצורך בה, ומרשיעים את הקורבן האומלל, על סמך מילתה של המתלוננת בלבד (יסלחו לי ויבורכו השופטים המעטים הנורמטיביים המחפשים את הצדק שאינם נוהגים כך).
איננו יכולים לנעול תזה זו מבלי להזכיר ואיך לא את הנחייתה מזה מספר שנים, לדראון עולם, של עדנה ארבל, כיום שופטת בית המשפט העליון, לפרקליטות המדינה, ובה מורה היא לאלו הכבשים המשובטות התאומות שלה, כי לא יוגשו כתבי אישום נגד מתלוננות שווא. והסיבה? הגשת כתבי אישום בעוון תלונת שווא תמנע ממתלוננות פוטנציאליות להתלונן.
אין תמה על עדנה ארבל, שקופת השרצים מאחוריה בנושאים אחרים כולל מעשים פליליים, לכאורה אינה מוטלת בספק. מאידך, הכיצד לא בוטלה משכבר הוראה מופרכת ואידיוטית זו לפרקליטות? והכיצד ממשיכים אלו המשובטות שם, בקיום ההוראה המבישה הזו?
הסבל שעובר על גבר אשר הוגשה נגדו תלונת (שווא) על אונס, קשה לתיאור. משפחתו מתנכרת לו, אובדן קשר עם ילדיו כפועל יוצא, מקום עבודתו אובד לתמיד, קשיים במציאת מקום עבודה חלופי, קשיים גדולים במציאת דיור חלופי, אובדן נכסים טוטאלי והרשימה מתארכת. ומה עושים אנו המודעים לאפשרות כי מרבית המקרים הינם מופרכים והסבל שנגרם הוא לשווא? כלום, נדא, מפיש, מגלגלים את שק תפוחי האדמה (אנו עצמנו) לצד השני ועוברים לתוכנית הריאליטי הבאה. ומה באשר למסכנים העלובים? וובכן, חסרי מזל עלובים שכמותם, הם כבר יסתדרו. אבל, הם כבר לא יסתדרו, הם עברו טראומה מפלצתית, אשר תלווה אותם לכל ימי חייהם ולעולם לא ישתקמו יותר למצבם. מלפני האירוע הטראומטי. הם הופכים למצורעים המנודים מחברתנו לכל חייהם. הם מתנתקים לעיתים, למשך כל חייהם מילדיהם, ומכל היקר להם.
הכיצד הוא כי אנו מחפשים, אפילו מתחת לאדמה, צדק לנאנסות האמיתיות (ובצדק, כך אמור הוא להיות), ומבצעים עוול משפטי וציבורי שקשה לאומדו ולתארו, בשם התקינות הפוליטית הבזויה לאותם גברים שנאנסו? אכן תלונת שווא על אונס שווה בערכה לאונס, בתואנות שווא על-ידי אותן אופורטוניסטוית בנות העוולה. קיימת כאן גישה ברורה של "המטרה מקדשת את האמצעים", דהיינו, בשם עשיית הצדק עם הנאנסות האמיתיות, יש ליזום וליצור אי צדק משווע נגד חפים מפשע, והכל בחסות המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. חזקת החפות- אדם אינו אשם עד שיוכח ההפך? נו באמת, אל תצחיקו אותנו, זה מכאיב כאשר אנו צוחקים. זוהי גישה התואמת התנהגות משטרים חשוכים (חומים, שחורים ואדומים) מסוימים, במרכז ומזרח אירופה של המאה הקודמת. לא נעים, אך זוהי דמותנו הנשקפת אלינו מהמראה.
קיים פיתרון לבעיה, והוא בהישג יד:
תבוטל מיידית וללא תנאים כלשהם, הנחייתה של עדנה ארבל לפרקליטות, בדבר אי הגשת כתב אישום למתלוננות שווא. ארבל תועמד לדין ותענש, בעבור הסבל הנורא שגרמה לעשרות אלפים בני אנוש, בניגוד לכל חוק וסדר אנושי ודמוקרטי. שר המשפטים פרידמן סולל בימים אלו את פיתחו של הנתיב, אשר בסופו יאפשר כל זאת. שיבורך. כל מתלוננת שווא תשפט בפני בית דין לפלילים, ביוזמת המדינה, באשמה של ניסיון, ועד לגרימת חבלה חמורה ממשית לנשוא תלונתה המופרכת.
העונש שיושת על מתלוננת השווא יהיה זהה או דומה, לעונש שהיה מושת על נשוא תלונתה, במידה והיתה מתבררת כתלונת אמת והיה מורשע בה. הענישה תהיה מנדטורית וכוללת עונשי מאסר ממינימום ועד מקסימום, בנוסף לפיצוי כספי מנדטורי הקבוע בחוק אשר יושת על המתלוננת לטובת הקורבן. תמונותיהן ושמותיהן של מתלוננות השווא יותרו, ויחויבו מנדטורית בפרסום מלא ללא יוצא מהכלל, במדה ויוחלט להגיש נגדן כתב אישום באשמת תלונת שווא.
סביר כי האמצעים שנמנו לעיל ,יגרמו בתוך זמן קצר מאוד יחסית( 6-12 חודשים), לירידה דרסטית במספר תלונות השווא. התועלת המיידית? רשויות אכיפת החוק ובתי המשפט, יתפנו לטפל כראוי בתלונות האונס הממשיות, בעוד החפים מפשע יראו חיים שוב.
הערות:
- לכל אותם מגלגלי עיניים, אשר וודאי כבר משחיזים עטיהם, תרגיעו. כותב המאמר גורס נחרצות, כי יש למצות את הדין במלואו ללא היסוס וותרנות עם אותם 48% אנסים, אשר תלונותיהן של הנאנסות בנוגע לאונס נבדקו, הוצלבו, הוכחו ונמצאו אמינות. מאידך, מדיניות האיפה ואיפה השוררת כיום חייבת להיפסק מיידית. מדיניות חשוכה זו, עונה על הקריטריונים של גזענות ברורה ומוחשית כלפי ציבור מגזרי שלם, והינה פסולה מבסיסה.
- הכח הרב שניתן לאירגונים מסוימים, גורם לתופעת התקינות הפוליטית, אשר בסיומו של יום מעוותת משפט וצדק. על כך נאמר: "הכח הוא משחית", "הכח האבסולוטי משחית אבסולוטית". תופעת ההשחתה אינה נעצרת, כפי הידוע לכל, אך בתלונות שווא. הסחי המושחת במחוזותינו מראש הפירמידה ועד שאול תחתיות, מצביע על כך כי המתואר לעיל הינו רק סימפטום, לאשר קורה בימים אלו בכל תחום מחיינו.
- לכל הרגועים ביננו, גם יומכם יגיע (או בניכם) לעבור את נחת זרועה של מערכת מעוותת וקלוקלת, אשר הצדק רחוק ממנה ת"ק פרסה. הזפזוף לערוץ אחר לא ישנה התמונה כהוא זה. יבוא יום וגם אתם תהפכו לאותם קורבנות עלובים ומסכנים, אשר "איתרא מזלם". זוכרים את רמי הוכברגר השחקן? זה שהופיע בתוכנית דיון קבוצתי טלביזיונית אודות הנושא דלעיל, וטען בלהט (ובהרמת קולו) כי אין בנמצא תלונות שווא על אונס. שמע מי ששמע שם למעלה, ושלושה חודשים מאוחר יותר, היה זה הוא הנאשם באונס, אשר התברר כתלונת שווא. נו ר(מיל.)ה, יש או אין תלונות שווא על אונס?
- התהליך המדיני הנוכחי ,אשר תוזמן כספין להצלת האולמרט, אינו אמור להשכיחנו את העוולות היומיומיות במקומותינו כנזכר לעיל. ממילא כל הרעש התקשורתי סביב ביקור בוש, בא לאשש זמנית בלבד, את כסאותיהם המשקשקים של הברווזים הצולעים: בוש, אולמרט ואבו-מאזן. ממילא בתוך שנים ספורות בודדות, נקשה ונתהה בנוסח: "בוש מי?", "אולמרט מי?", "אבו-מאזן מי?".
- מומלץ להקיש את הערך "תלונות שווא" בגוגל. מדהים עד כמה עובדות ופרטים, שאינם ידועים לציבור, הינם נגישים לכל דורש. נסו והזדעזעו.
