כמו לפני מלחמת לבנון 2, הולך ונוצר קונצנזוס - לכיבוש חלקים של רצועת עזה, תוך התעלמות מנשק יום הדין שיש לערבים כדי להפוך מהלך זה לעוד מפלה צורבת לישראל. ורק לאחרונה ראינו איך יהודים בעמדות מפתח בממסד ובתקשורת דואגים שנשק זה לא יושמט מידי האויב.
אל לנו להתפלא אם כבר היום מוטמנים מתחת לכמה בתי ספר ברצועה מטעני נפץ שיופעלו ברגע הנכון מול מצלמות הטלוויזיה, כדי להוכיח לעולם את רצחנות הישראלים ולזכות בגינוי כלל-עולמי של היהודים הזורקים פצצות על ילדים, עם החלטה חריפה של מועצת הביטחון לסלק מיד את צה"ל מהשטח שכבש.
מי שלא מאמין בתסריט כזה - מוטב שיבדוק איך פעלו קברניטנו ומסבירינו מול עלילות הדם של מוחמד א-דורה, ג'נין, וכפר קנא, ואיזה רווח פוליטי הפיקו מכך הערבים. ומי שחושב שהאחראים למחדלים אלה למדו משהו משגיאותיהם הנוראיות, כדאי שיבדוק את ההתבטאויות האחרונות של הנשיא בוש ומזכירת המדינה שלו, שנשארו ללא תגובה ישראלית הולמת:
1) הם מדברים על "סבל וזכויות הפליטים", מבלי שיזכירו להם שפליטי המלחמה הראשונים בתש"ח היו יהודים, שנסו ממסע הטבח בו פתחו הערבים, נגד יהודים שלא פגעו בהם לרעה, בארץ-ישראל ובארצות ערב;
2) הם טוענים נגד הסבל שמחסומי צה"ל גורמים לערבים ביו"ש, מבלי שיבהירו להם שהמחסומים הם מטרד גם ליהודים, והקמתם באה אך ורק בעקבות ניצול הכבישים לטרור הערבי נגד יהודים;
3) הם מציגים כשווה מול שווה את הטרור בו ערבים רוצחים יהודים חפים מפשע - נגד הצבתו של צריף על גבעת טרשים שכוחת אל בידי יהודים ביו"ש, מבלי שמישהו ימחה על חוצפה עילאית זו;
4) הם מדברים על "חיסול הטרור" אך אף מילה לא על חיסול תחנות השידור ומערכות החינוך וההסתה, שסיפקו ומספקים שאהידים לטרור, למשך שני הדורות הקרובים;
5) הם מדברים על "הכיבוש הישראלי" כאילו כבשנו את מדינת פלשתין העצמאית, רק כדי לבזוז אדמות של ערבים, ואך אחד לא מעמיד אותם על האמת - שנוכחותנו בכל שטחי ארץ-ישראל באה מתוקף החלטת חבר הלאומים על הקמת בית לאומי לעם היהודי, במקום שאף פעם לא הייתה בו מדינה של "עם פלשתיני", וכשניסו לתת לאזורים מיושבים בערבים שלטון עצמי - הם לא הקימו שם מדינה לאומית דמוקראטית לפי חזון בוש אלא - בסיסים לכנופיות טרור איסלאמיסטיות.
בנובמבר 2001 נמסר למקבלי ההחלטות הביטחוניות במדינה נייר עבודה ובו תוכנית מפורטת ומנומקת להפסקת הטרור בכלל ומרצועת עזה בפרט, מבלי לסכן את חייו של אף חייל, וללא צורך בתקציבי הענק המופנים כיום למיגון ולסיכול. מאז, נמסרו למי שצריך תזכורות מעודכנות של התוכנית, כולל במאמרים בעיתונים שמשטרת המחשבות עוד לא השתלטה עליהם. כל מה שדרוש למימוש התוכנית הוא - הכרה שאנו במלחמה של ממש (מילים בהן השתמש, לא מזמן, גם ראש הממשלה) וחובתנו לנהוג לפי כללי מלחמה המקובלים בעולם, ולהסביר זאת - כך ומראש - לכל העולם.
עיקרי התוכנית: להצהיר, במועד שייבחר בקפדנות, שכדי לא לפגוע בתושבים לא-לוחמים בכל המרחב ממנו משוגרים טילים ופגזים על ישראל - עליהם לפנות אותו, בהתראה של 3 שעות, שלאחריהן יופגז השטח באופן ספוראדי ממרגמות שיועמדו לרשות כל מפקד גזרה על הגבול.
ההפגזות יימשכו כל עוד לא יבקשו שליטי הרצועה שלום, יפסיקו את מעשי האיבה, כולל תעמולת הזוועה שלהם, ויחזירו את החייל החטוף. השר היחידי בממשלה שהבין עיקרון זה היה אבי דיכטר, שהגדיר את השיטה - כגרימת מנוסה של תושבי הרצועה, כפי שהם גרמו למנוסה משדרות. ואם מישהו יקרא לזה - "נכבה 2008", אולי זה יזכיר למי שצריך - את מחיר התוקפנות הערבית ב-1948.
להצלחת פתרון זה דרוש תנאי מוקדם, שלא עולה כסף אך מחייב שינוי בתודעת הריבונות של אזרחי המדינה. כפי שהוחלט במלחמת ששת הימים - לפתוח אותה בנטרול הכוח האווירי של מצריים, כך צריכה מלחמת ההכרעה הדרושה כיום - להיפתח בנטרול הכוח התעמולתי של מפיצי עלילות הדם על ישראל. לשם כך, לפני פרסום האולטימטום לפינוי האזרחים מאזורי שיגור הפגזים והטילים על ישראל, יש להעמיד לדין את מפיצי עלילות הדם - כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון", "רצח הילד מוחמד א-דורה" ו-"הטבח בג'נין". ואם החוקים הקיימים לא מאפשרים שיפוט וענישה מהירים - יש לעדכן אותם למצב האקטואלי להיום, וכתוצר לוואי מכך - לתת הזדמנות לכנסת לשפר את הדימוי הירוד שלה בעיני הציבור. ומעל לכול - דרושה הנהגה לאומית היודעת מה זה מלחמה ומשוחררת מיצר ההתרפסות בפני יפי הנפש הצבועים של העולם.