כותרת הרשימה מבטאת אסוציאציה פרטית שלי בקשר לוויכוח על דרך בחירת השופטים ובמיוחד אלו הנמנים עם יוצאי ארצות האיסלאם. בדרך הטבע מחשבתי פונית לאנגליה שבה ההכרה המעמדית היא חלק בלתי נפרד מההוויה והצורך להתמודד עם תביעות דמוקרטיות, הסותרות את זכויות היתר של המעמד הגבוה, מפרנס עימותים רבים. עד היום רוב בכירי השירות הציבורי בבריטניה הם בוגרי אוקספורד וקיימבריג'.
הבריטים יכולים ללמד אותנו פרק או שניים ביחס לדרך שבה פועלות ועדות מינויים ואיך מבטיחים כי הן יבחרו את המועמדים הראויים והמתאימים מבחינת המאפיינים הסוציו-אקונומיים שלהם. אנחנו עדיין לא למדנו מה שהם כבר מזמן שכחו ואם הוועדה לבחירת שופטים מעוניינת להמשיך במסורת שגיבשה עד כה לנוכח ביקורת גוברת מוטב שתארגן לעצמה סמינר בלונדון.
וינסטון צ'רצ'יל, המדינאי הבריטי הדגול, צירף לכרך הראשון של זיכרונותיו ממלחמת העולם השנייה תזכיר מיום 14.10.39 שדן במנויים של קצינים הודים בצי הבריטי. האנלוגיה לענייננו כל כך ברורה שאיני יכול שלא לצטט את המזכר במלואו.
"אין כל מקום להפליה מטעמי גזע או צבע [בהעסקת הודים או ילידים מבני המושבות בצי המלכותי] למעשה תתגלה מידה רבה של אי-נוחות אם תהיינה דוגמאות רבות מדי לשוויון זה שלהלכה. יש לדון בכל מקרה לגופו, מנקודת הראות של הנהלה נוחה. אינני רואה כל התנגדות לשירותם של הודים באוניות ה.מ. מקום שהם מתאימים ונחוצים, ואם מעלותיהם ראויות לכך. איני רואה כל מניעה לכך שיעלו לדרגת אדמירלים של הצי. אבל לא יותר מדי מהם בבקשה".
לזכותו של צ'רצ'יל יש לומר שהוא לא הגדיר את עצמו כליברל שוחר שוויון. הוא התנגד לממשל עצמי בהודו, האמין בשליחות האדם הלבן ובכלל היה ריאקציונר לא קטן ככול שהדברים נגעו לאימפריה הבריטית. אפשר בהחלט להחיל את המזכר האמור, בשינויים המחויבים, על מינוי שופטים מקרב ציבור יוצאי ארצות האיסלאם בישראל 2008.ישנם כמה אדמירלים-שופטים מזרחיים במערכת המשפט, אבל, כדרישתו של צ'רצ'יל, אין "יותר מדי".
יחסה של העילית המשפטית למועמדים בני עדות המזרח מזכיר לא במעט את יחס החברה האנגלית ששלטה בהודו להודים משכילים - בהבדל חשוב אחד. למועמד ממוצא מזרחי יש סיכוי סביר יותר להתברג במערכת המשפט אם יצליח לטשטש את מוצאו. מבחינה תרבותית, צמרת מערכת המשפט ברובה דוחה כל מה שיכול להיות נקשר בתרבות המזרח הזרה לה. יש לכך הסברים אך הם חורגים ממסגרת רשימה זו.
מתסכלת העובדה שחלק גדול כל כך מהוויכוח בנושא בחירת השופטים מתנהל עם אלו המשוכנעים כי הם המגלמים של ערכי השוויון וההומניזם המערבי ומתחלחלים כאשר מופנות אליהם טענות של יחס מפלה ומתנשא. מצער לדעת כי אם נגרד מעט את הציפוי ניווכח לדעת עד כמה הצד המתיימר לפעול בשם עקרונות השוויון נגוע בדעות קדומות שדבר אין להם ולערכים בהם הוא מתיימר לדגול. איך כתב שי עגנון בסיפורו הרופא וגרושתו "אנשים משכילים אנו, בני אדם מודרניים, מבקשי חופש לנו ולכל באי עולם, ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות".