כבר שנים שומעים את הקלישאה, שבכל העולם הסטודנטים מובילים את המחאות הציבוריות, אך בישראל הם אדישים. זה נכון, ציבור הסטודנטים בארץ די מכונס בתוך עצמו, במעין בועה סטודנטיאלית. אולי השפעת השירות הצבאי, מוציא את יצר המחאה הציבורי, אולי זה החיים בישראל וחוסר האמונה שניתן לשנות משהו.
למרות האדישות הידועה, היו בעבר מקרים בודדים שראינו סטודנטים ברחובות. אירועים נדירים כאלה, היו בדרך כלל כאשר היה מדובר בכיס. כלומר, כאשר רצו להעלות את שכר הלימוד. אז גילנו, שהצעירים יודעים להעתיק את פעילותם מכיתות הלימוד והמעבדות, החוצה למחאה הציבורית. על הרקע הזה, נעצרו עשרות סטודנטים בכבישים וברחובות. ראינו אותם נגררים ומוכים על-ידי שוטרים, לא נרגעים ולא מרפים, למען מחאתם. מעמדים אלו, הוציאו מהם את כל העוז והמרץ למען המטרה.
בעבר, הסטודנטים היו מאוחדים, ולמעשה היו גוף אחד. שנים של פריחת מכללות, חלקן פרטיות וחלקן לא, גרמו לתופעה של פיצול בקהילת הסטודנטים. תלמידי האוניברסיטאות הרגישו שהם לומדים במוסד מכובד יותר. הסטודנטים במכללות הפרטיות שילמו יותר והרגישו מיוחסים. במכללות האזוריות הרגישו שהם מייצגים את רוח הקדמה וחינוך לכולם. במצב החדש שנוצר, כבר אין זהות אינטרסים בין הסטודנטים. הדבר שמאחד את כולם, הוא רצונם לסיים את הלימודים כמה שיותר מהר, ולצאת לשוק העבודה.
מדוע כעת בזמן השביתה החמורה ביותר בתולדות ההשכלה הגבוהה, הסטודנטים עדיין לא מבעירים את המדינה?
ראשית, הסיבה נעוצה בכך שלא מרבית הסטודנטים באמת תחת השביתה. אלה הלומדים במכללות למדו כרגיל, ויסיימו את השנה כנראה ללא הפרעה. באוניברסיטאות, הסגל הזוטר והמרצים החיצוניים עדיין לימדו. סטודנטים רבים הרגישו שזה לא נורא, ויהיה פיתרון.
שנית, הנהגת הסטודנטים כשלה לחלוטין. הם לא הבינו את גודל המשבר, ולא הגיבו אליו. תחילה היה נראה כאילו זה משבר זמני, אשר לא מצריך תגובה. סטודנטים רבים חשבו שזה טוב, יהיה סמסטר קצר, מבחנים, סיום השנה והביתה. כאשר המשבר נמשך, היו רבים שדמיינו, קבלת ציון עובר, ובכך הרוויחו סמסטר. בינתיים, הסטודנטים עסוקים בעניינים האישיים, ולא בפעולות מנע. כך קרה שכאשר המשבר העמיק, לא היה ארגון סטודנטיאלי מוכן למאבק.
היום הם מתעוררים, האם זה לא קצת מאוחר מידי? הלוא בפועל סמסטר א' כבר הסתיים.
אם ההנהגה הייתה רצינית, הם היו סוגרים את הקמפוסים ומעבדות המחקר אחרי שלושה שבועות. הנהגה אקטיבית, הייתה יוצאת לרחובות לפעולות מחאה. הנהגה רצינית, הייתה דואגת לבניית קמפיין ציבורי דרך התקשורת. הנהגה חזקה, הייתה מפעילה מנופי לחץ על חברי הממשלה, ודואגת שצמרת המדינה תתערב מהר.
אך ההנהגה הנוכחית, כנראה בתרדמת חורף. כעת כשהם מבינים שהכול מתמוטט, וכי הכיס שלהם עלול להיפגע, הם נזכרים להתעורר. בשביל הסטודנטים אני מקווה שזה לא מאוחר מידי.
