החיים והמוות ביד הלשון. זאת אנו יודעים מקדמת דנא, אך לשיא הגענו אך לאחרונה עם מכבסת המילים הסחרירית "עריפת ראשים". השימוש בצמד מילים אלו מעלה מיד בראשינו, אשר עדיין למצער על כתפינו, את ההוצאות להורג נוטפות הדם והראשים המתגלגלים לתוך סלים של שועי וגבירי צרפת של תקופת המהפכה שם, בהיפרדם לתמיד מראשיהם באיבחת להב הגיליוטינה לקול מצהלות נשות המהפכה הסורגות. ואיך נשכח את מאכלותיהם של קיצוני האיסלאם בעירק, בנסרם את ראשיהם של קרבנותיהם מהמערב במאכלות חלודות, בעוד הללו צורחים נשמתם השמימה בפרץ דם וקרעי בשר.
לא, אין כאן מקרה, תיאורי הזוועה הללו אינם בכוונתו של כותב המאמר אלא בכוונתם המפורשת של כל אלו המשתמשים במונחים אלו לתאר את אשר "ברצוננו" לגרום לאולמרט הזה עם לכתו מעמנו, כפי שאכן חייב להיות.
הבה נרגיע, לא "עריפת ראשים" ולא "בבלאך". שפוטי, מקורבי ונהנתני אולמרט רוצים כי כך יתקבל הרושם באם ישולח הלה לדרכו. ברצונם לעורר אסוציאציות זוועה הנובעות מתקופת המהפכה הצרפתית ויותר קרוב אלינו ממש בימינו אלה, ממחזות הזוועה של שדות הקטל והרצח בעירק ובכך להרתיענו מהפגנות מחאה נגדו בדרישה להחליפו. האם ספר מישהו כמה פעמים כבר "שפכנו את דמו" של המסכן? רחמנא ליצלן, אפילו החתול המעוך על הכביש, שוו בנפשכם, אמור להיראות טוב יותר מהאולמרט "ערוף הראש" ו"שפוך הדם".
הדם השפוך הוא לא של אולמרט אלא של בנינו
תרגיעו, האמת היא כמובן שונה בתכלית השינוי. האולמרט כדרכו מימים ימימה, נהנה מסיגרים יקרים, עטי זהב יוקרתיים, חליפות אופנתיות לפי מידה, קוקטיילים נוצצים בחברת עשירי תבל ובתי מידות להתרווח בהם. טיפה מדמו לא חסרה. הדם היחידי השפוך כאן הוא דמם של בנינו וחיילינו אשר הקריבו נפשם, אם מרצון ואם מאונס, על-מנת שזה הנהנתן יוכל להנות ממנעמי השלטון באין מפריע. אלו המשתמשים במונחי הזוועה הנזכרים לעיל, רוקדים בנפש חפצה על דם חיילינו בשם השרידות המחליאה של זה הנהנתן בראשות הממשלה.
אולמרט חייב ללכת משום אחריותו הישירה והמיניסטריאלית לכשלי מלחמת לבנון השנייה. אולמרט חייב ללכת משום קופות שרצי השחיתות הרובצות על גבו מקדמת דנא ועד היום. אולמרט חייב ללכת כי שיקר לציבור במצח נחושה בטענו כי תוקנו כשלי המלחמה האחרונה, בעוד שמעט עד בכלל לא תוקן ועוד זמן רב לא יתוקן. אולמרט חייב ללכת כי שיקר לציבור באשר ללקח אשר למד, בעוד אשר כל התנהלותו זועקת כי לא למד דבר ולא תיקן דבר. אולמרט חייב ללכת כי איננו יכולים לסמוך עליו שינהל את המלחמה הבאה כראוי, אשר בוודאות תיפול על ראשינו אם במוקדם ואם במאוחר. אולמרט חייב ללכת יען כי הוכיח אווילות ונכלוליות משרישה בהתנהלותו, באין תקווה כי דבר ישתנה אי פעם.
לא בעריפת ראשים עסקינן, זאת אנו משאירים לקיצוני האיסלאם ממזרח לנו. בלקיחת אחריות, במנהיגות, במוסריות, בדוגמה אישית עסקינן. רוצים אנו כי מנהיגינו יהיו אך זאת: מנהיגים אשר זכאים לשבת לכס הראשונים בעם במידה וראויים הינם, ויפנו מקומם לאחרים וטובים מהם באם כשלו מעבר לקווים אדומים מוסכמים ומקובלים.
אכן משטרנו הדמוקרטי גורס כי ממשלה וזה אשר בראשה נבחרים לתקופה של ארבע שנים, אך אין כל דבר קדוש בנושא זה. באם לכתו של האולמרט יטהר את האווירה הציבורית ויביא סיכוי הולם לתקן את דרכינו ויותר מכך - להעצים את סיכויי שרידותינו כעם, הרי שברי הוא כי האיש חייב ללכת מיד, ללא תלות וקשר בתאריכים אדמיניסטרטיביים.
לעם יש סיכוי לשרוד רק עם בחירות מוקדמות
גם מסע האימים נגד הבחירות המוקדמות הוא מופרך מעיקרו. וכי מה נידרש מהעם הזה לעשות בזמן בחירות, לקום מריבצו, להגיע לקלפי ולהטיל את הפתק הנכון? מה הוא הדמוני כל כך בבחירות מוקדמות, השקול נגד הסיכוי לשרידותו של העם הזה? יציבות השלטון? ממתי רוצים וחייבים אנו ביציבות של שלטון קלוקל וכישלוני זה? נהפוך הוא, עלינו להשליך שלטון עלוב זה לפח האשפה של ההיסטוריה וכל המקדים הרי זה משובח.
אנו מוכנים ויכולים לעמוד בטעויות של מנהיגינו. אנו יכולים גם לקבל את גישת "מודה ועוזב ירוחם" במידה והמנהיג הטועה מכיר בטעותו, מודה בה ומתקן הליקויים. אך איננו מוכנים לקבל את התנהלותו השחצנית, הנכלולית, החלולה, השיקרית, המזלזלת, המושחתת, הכישלונית הסדרתית של האולמרט.
יש גבול לכל תעלול והאולמרט חצה זה מזמן כל גבול אפשרי ומקובל עלינו, גם אם עייפותנו מהסובב אותנו לא מוציאתנו לרחובות מדי שבוע. נפשו של העם הזה נקעה מהאיש הזה, וככל שימהר ויפנה את מושבו כן ייטב לכולנו. אהה כן, הוא יכול לשמור לעצמו את כל טיפות דמו, עד האחרונה בהן, איננו חפצים בהן ובו.
