מספר מקורות בישראל ובארה"ב המצויים בסוגייה הגדירו אותה כ"נושא סופר רגיש" וסירבו להוסיף פרטים. עם זאת, נראה כי בקרב השלישיה נתניהו-ליברמן-ברק המיודעת בעניין יש חילוקי דעות צפויים. בעוד ברק מעוניין להיענות לאמריקנים, ליברמן מסתייג. יודגש כי בעניין זה מדובר בהערכה בלבד. על כל פנים, ההתייחסות הפומבית של ליברמן לסוגיה זהה לדברים לא רשמיים שאמר באחרונה גורם בסביבת נתניהו. ליברמן נשאל על-ידי עיתונאים ואמר "ישראל אינה מתערבת בתהליכי חקיקה פנימיים בארה"ב". את אותו משפט בדיוק אמר בכיר בלשכת נתניהו לפני כשבוע שגם הוסיף כי "מעדיף לא לדבר על האמריקנים. הם יפעלו בהתאם לאינטרס שלהם". יתכן כי הצהרתם משקפת מעין תיקו ולפיו ישראל לא תקדם את היוזמות אבל גם לא תפעל לעצירתן. יצוין כי לנשיא האמריקני שמורה אפשרות חוקית למנוע את יישום שני החוקים, כפי שקרה בסוגיית העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. ואולם פירוש הדבר שיהיה על אובמה להתעמת פעם נוספת הרפובליקנים שיציגו את עצמם כתומכי ישראל ואת הנשיא כמי שלוחץ אותה על הקיר.

בסוף השבוע נערך בוועדה לקשרי חוץ דיון בהצעתה של רוס-לייטינן המבקשת לשנות מן היסוד את קשרי הגומלין בין ארה"ב לאו"ם. במהלך הישיבה אמרה כי "הממשל מפעיל לחץ כבד מאוד על ממשלת ישראל כדי שתפעיל (בתוך הקונגרס) לובי נגד החקיקה החיונית הזו". אחר כך הוסיפה כי "ישראל מבודדת בזירה הדיפלומטית", ואחדים מן השותפים לדיון הבינו מכך שאובמה מנצל את התלות הזו כדי להיעזר בישראל לעצור את יוזמתה. בבית הלבן מאוד לא אהבו את שתי ההצעות. מדיניות הממשל היא המשך שימורה של הרשות הפלשתינית בכל מחיר וללא הסיוע האמריקני היא עשויה לקרוס. אשר לאו"ם, אובמה הנהיג קו של שיתוף פעולה עמוק עם הארגון כך שהצעתה של רוס-לייטינן מהווה פנייה של מאה שמונים מעלות. אלא שלאובמה הדמוקרט אין רוב בקונגרס. כיוון שהוא גם שנוא למדי על-ידי הרפובליקנים אין לו דרך לעצור המחוקקים מהמפלגה היריבה. לעומת אובמה, מי שנהנה מפופולריות רבה בקפיטול הוא ראש הממשלה נתניהו. הממשל, אם בגלל חולשתו שלו, אם כדי לנצל את מעמדה הבינלאומי המעורער של ישראל, פנה לנתניהו לפני מספר שבועות בבקשה שיבקש מקנטור ורוס-לייטינן להקפיא ואולי אף לבטל את שתי ההצעות.