לאחרונה אישרה ועדת הכספים של הכנסת מספר תיקוני חקיקה, שלהם השלכה על מיסוי המקרקעין. להלן סקירה קצרה של התיקונים. האמור להלן כפוף לבחינה ספציפית של נוסח החקיקה שיפורסם לאחר שיאושר סופית על-ידי הכנסת בקריאה שנייה ושלישית.
ביטול מס המכירה
כפי שהובטח בעבר אושר ביטול מס המכירה. הביטול ייכנס לתוקף רטרואקטיבי ביחס למכירות החל מיום 01.08.07. מס המכירה היה בלתי רצוי כיוון שהציב מחסום לקיומן של עסקות בהטילו מס שלא על הרווח. בייחוד בלט הנושא ביחס למי שהפסיד במקרקעין - שכן לא די שהפסיד אף נדרש לשלם מס מכירה, ולאור ההפסד לא יכול היה אף לעשות שימוש בתשלום המס כהוצאה והמס ירד לטמיון.
ככל הנראה, כל מי שעשה עסקות שעניינן דחיית מס כמו העברה לחברה, העברה לקרוב וכו' ובמיוחד משחלפי הנכסים הרוויחו שכן מס שאמור היה להיות מוטל עליהם ולא נגבה בהנחה שיידחה לעתיד -לא ייגבה כלל לאור ביטול מס המכירה!
העובדה כי המחוקק גילה דעתו בדבר העובדה שמדובר במס בלתי רצוי, צפוי להערכתנו לגרום לכך שגם פסיקת בתי המשפט במחלוקות שעוד נותרו כמו סוגיית ההנחה בתקופה הקובעת וסוגיות אחרות תהיה ליברלית יותר ונוטה לצמצם את תחולת המס.
ביטול שיעורי המס ההיסטוריים
שיעורי המס המופחתים לרוכשי נכסים עד שנת המס 1960 בוטלו באופן הדרגתי. בשונה מההצעה המקורית שקבעה ביטול הדרגתי מ - 2009, בסופו של דבר אושר שהביטול יחל אך ורק בשנת המס 2011. ההדרגתיות הינה בהעלאה של המס באחוז אחד כל שנה, והחל מ-2013 בשני אחוזים נוספים בכל שנה (או חלק ממנה), ובכל מקרה לא יותר מ - 20% ליחידים ו - 25% לתאגידים.
סביר להניח כי מנגנון זה יגרום לתנועה בשוק הנדל"ן אשר תגרום לחלק מבעלי הנכסים הוותיקים תמריץ לממשם תוך ניצול המס הנמוך בצורה מיטבית.
יש חשיבות לתת את הדעת לשתי נקודות על-מנת לבצע חישוב מס מיטבי: האחת - שהמס בשיעור היסטורי אינו לוקח בחשבון הגנה אינפלציונית כלל. השניה - הבחירה בשיעורי מס היסטוריים נתונה לנישום. לכן, בפרט לאור העלאת השיעורים ההיסטוריים חשוב לבחון האם משתלם לבקש את שיעור המס ההיסטורי ולאבד הגנה אינפלציונית על אותו נכס או לחילופין לא לדרוש כלל את השיעורים המיטביים ולבקש חישוב מס רגיל - תוך זכאות ליהנות מהגנה אינפלציונית.
ביטול חוק התיאומים
אושרה ההצעה לביטול חוק התיאומים החל מ-2008 לאור שיעורי האינפלציה הנמוכים, ותוך קביעת הוראות מעבר. להחלטה מספר השלכות בתחום המקרקעין: ראשית, ביטול החוק יגרום להרחבת הרלוונטיות של ההלכה בעניין דבורה ורה שכטר לכלל הנישומים - דהיינו יום הבסיס למידוד של כל הוצאת השבחה יהיה ביום הוצאתה ולא בשני שליש תקופת הבנייה. זאת לאור העובדה שיותר לא ישרור סעיף 31א לחוק שממילא קבע מפורשות לגבי מי שהחיל עליו את פרק ב' לחוק (חברות בעיקר) כי המידוד מיום ההוצאה גובר על הוראות חוק מיסוי מקרקעין.
כמו כן לא יהיה עוד צורך לברר האם מדובר בזכות במקרקעין לצורך השאלה אם הסכם שכירות מהווה נכס קבוע (ויוצר תוספת בשל אינפלציה),- והכרעה בסוגייה זו (ר' לדוג' הלכת הקומקום) תהיה רלוונטית אך ורק לשאלת החבות במס רכישה.
שאלה המתעוררת הינה האם לאור ביטול החוק (ובמיוחד פרק ג') יהיו זכאים הנישומים לקבל בצורה ריאלית על פני אורך חיי הנכס ובמכירתו את הוצאות המימון הריאליות הכרוכות ברכישה. בקשר לכך ולנושאים נוספים כגון הפסד ריאלי במכירת נכס, יהיה צורך לעקוב גם אחר הוראות המעבר כפי שיפורסמו בעתיד הקרוב.
