בימים אלה התבשרנו על פרסומו של דוח מבקר המדינה אודות הרשויות המקומיות לשנת 2007. והנה מתברר כי "אין חדש תחת השמש". שוב מדובר בדוח על חוסר מנהל תקין ברשויות, אפילו כאשר מדובר בדברים, שלכאורה, אין כל סיבה שלא יתנהלו בדרך הישר.
דוגמא אופיינית לכך היא ביקורתו של המבקר בנוגע לחופש המידע, אותו מחוייבים ראשי הרשויות להעמיד לרשות חברי המועצה. מסתבר כי אפילו בדבר האלמנטרי הזה נוהגים ראשי הרשויות, בחלקם, להתעלם מהחוק ולא למסור את החומר לאותם חברי מועצה שהם נבחרי ציבור בדיוק כמו ראש הרשות, כדי שיוכלו לבצע את תפקידם.
תארו לעצמכם שוועדת חוץ וביטחון של הכנסת תדרוש מסמכים ממשרד הביטחון, כדי לבדוק נושא הנמצא בתחום אחריותה ושר הביטחון ישלח את הוועדה לבקש את המסמכים רק דרך בית המשפט. אין מדובר בתופעה חדשה אלא בתופעה עתיקת יומין, שכן ראשי הרשויות מנסים תדיר לחבל בעבודתם של חברי המועצה, בעיקר אלו הנמנים על האופוזיציה.
אז אם בדבר אזוטרי כמו "מתן זכות העיון" לחברי המועצה, נכשלים ראשי הרשויות מה הפלא הגדול על התנהגות חלקם, כפי שמופיעה בדוח שלפנינו?
האם מישהו מתאר לעצמו כי במדינה נורמאלית יכול חבר מועצת העיר לבצע בנייה בלתי חוקית ו/או להפעיל מבנה משרדים/ מסחרי כבית מגורים, בלא שייענש? כלום במדינה נורמאלית אדם כזה ישאר בכהונתו? התשובה כמובן היא שלילית, אולם ראשי רשויות וחברי מועצות מקורבים יכולים להרשות זאת לעצמם במדינה בה אין אכיפה אמיתית של חוקי התכנון והבנייה כמו בישראל.
ראשי רשויות לעולם ייטפלו לאזרח הקטן אשר הציב מזגן בביתו אולם למקורבים הס מלהזכיר. די בכך שאביא כדוגמה את ראש עיריית ראשון לציון, אשר בביתו התגלו 13 מקרים של חריגות בנייה, כאשר היועץ המשפטי של הוועדה המחוזית קבע כי אין מה לעשות בשל התיישנות. ערר שהופנה ליועץ המשפטי לממשלה, על-ידי חבר מועצת ראשון לציון, מר דב צור, לא נענה במשך שנתיים וכדי לדרוש את תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה, נזקק מר צור להגשת עתירה לבג"צ. זה נראה ונשמע נורמאלי?
בכל מדינה מערבית אחרת, ראש עיר כזה לא היה מכהן יותר בתפקידו, אבל שיטת "האתרוגים" עולה ופורחת בישראל בעיקר בכל הקשור לשלטון המקומי, שהוא בבחינת בן חורג במערכת השלטונית. בדוח שלפנינו פורס המבקר בפעם המי יודע כמה את ההתנהלות המבישה של רשויות מקומיות, אשר פשוט מצפצפות על החוק ונוהגות מנהג בעלים, ברכוש הציבורי.
לא סתם ציין המבקר בדוח כי הקרקע הינה משאב יקר, שהרי כבר קבע בית המשפט העליון כי הקרקע היא קניין הציבור. וראה זה פלא, ראש עיריית ירושלים לדוגמא, איננו חושב כך. הוא מרשה לעצמו לקבוע אילו עמותות יקבלו קרע ציבורית בלא שיטרח כלל, כמי שעומד בראש המערכת לוודא את ההתנהלות האלמנטארית והחוקית של העיריה ואגפיה. תושבי העיר נזקקים לחבר מועצה אופוזיציוני אמיץ אשר יפעל באמצעים משפטיים, כדי למנוע מהרשות המקומית לנהוג בהפקרות בנוגע לקרקע הציבורית.
צריך להיות הוגנים ולציין כי האחריות אינה מוטלת אך ורק לפתחן של הרשויות המקומיות, שהרי יש מי שצריך לפקח ולבקר אותן, וזהו משרד הפנים. האם משרד זה מתפקד כשורה? התשובה כמובן היא שלילית, שהרי כיצד יתכן שרשות מקומית מעבירה חוזה הטעון אשור השר למשרד הפנים, ובמשך למעלה משנה אין השר או מי מטעמו, מאשר או דוחה את החוזה? מה הפלא שבמצב דברים כזה, כאשר אין דין ואין דיין, מרשה לעצמה הרשות המקומית לפעול כאילו החוזה בתוקף, ומכורח כך לתת עמותות שונות או אחרים לעלות על קרקע ציבורית, לבנות בה ולפעול בה? הכיצד יתכן שרשויות מקומיות ימחקו חובות במיליוני שקלים, בלא שמשרד הפנים יאשר זאת במשך תקופת זמן בלתי מוגבלת? ונניח שאחרי 3 שנים ייתן משרד הפנים את תשובתו ויפסול את המחיקה? מה אז? האם זהו הליך הגיוני וסביר?
הבעיה המסתמנת כאן על-ידי המבקר היא, שכל זמן שהשר לא אישר את מחיקת החובות הרשות אינה רשאית לעשות זאת, או במקרה אחר כל זמן שלא אושר חוזה של הקצאת קרקע על-ידי משרד הפנים, אסור לנהנה לפעול בקרקע הציבורית. כך צריכה לפעול מערכת נורמטיבית ותקינה, אשר גם צריכה לתבוע את האחריות מאותם אלו אשר נוהגים בניגוד לחוק ולכללי המינהל התקין.
