בקרב הציבור בישראל יש רבים המחזיקים בדעה כי על ראש הממשלה להתפטר. דעה זו, כל עוד היא נאמרת באופן תרבותי, תוך שמירה על כללי שיח וסיג ראויים - היא לגיטימית ואף רצויה - כחלק מהקיום הדמוקרטי כאן בארץ ישראל.
הבעת דעה פוליטית אינה רק זכות במדינה הדמוקרטית, אלא היא גם ערך. "מי שמצביע - משפיע" מחנכים הפוליטיקאים את העם בטרם בחירות, ומבטאים אגב כך את אותו ערך אולטימטיבי של הדמוקרטיה ושל הזכות להביע דעה.
במדינתנו הקטנה והסוערת, ריבוי דעות - אינו דבר חדש, ובוודאי שאין הוא מפתיע. עוד בימים שהיינו ללא מדינה, כשהיינו מפוזרים בקרב עמי העולם, מי במזרח, מי במערב, נהגנו להתפלמס ולהתווכח. ספרות התלמוד והמשנה, ספרות הפוסקים הראשונים והאחרונים, השו"תים ועוד אוצר עצום של מחשבה והגות יהודית - כל אלה מעידים על מסורת יהודית רוויית חשיבה חופשית וריבוי דעות.
אכן, עם הספר הוא עם חושב ודעתני ואין בי הספק כי כאן טמון כוחנו. עם הספר הוא עם המעורב במתרחש סביבו ואין הוא יכול להימלט מהמציאות הקשה הנכפית עליו מכל עבר. אנחנו עם החי במדינה בה המאבק על קיומנו, מדי יום ומדי שעה, הינו אילוץ כפוי ומתיש ודווקא משום כך, הבעת הדעה - אינה רק צורך אינטלקטואלי, אלא שהיא גם צורך נפשי!
לכל אזרחי המדינה יש את הזכות להביע דעה. אפילו לרוצחים היושבים בכלא לא שוללים את זכות ההצבעה, למרות שפגעו בזכויותיהם של אחרים.
מבין אזרחי המדינה ישנם אלה שהם הורים שכולים, אלמנות צה"ל, נכי-צה"ל, יתומי צה"ל, אחים שכולים, פגועי נפש והלומי קרב; כל אלה תרמו למדינה את היקר להם מכל ושילמו את המחיר הכואב ביותר בעבור ביטחון מדינת ישראל וקיומה העצמאי. כאמור, לכל אלה עומדת הזכות להביע דעה, וזוהי חובתנו להקשיב להם.
חובה? כן, חובה פנימית, חובה מוסרית, חובה הנובעת מתוך כבוד וסובלנות להם ולכאבם, לכאב אשר צמח ברגע ויישאר לעד. חובה מתוך הכרת תודה. הקשבה לא רק כחובה, אלא גם כהבעת הערכה על תרומתם לדיון המדיני.
והנה לאחרונה, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, קמו הורים שכולים בעלי זכות הצבעה והביעו דעתם כי על ראש הממשלה להתפטר. מולם עמדו אלה הסבורים אחרת, אלה הסבורים כי על ראש הממשלה להמשיך ולכהן בתפקידו.
השחקן שלמה וישנסקי למשל, אשר בנו נהרג בציר פילדלפי, סבור שעל ראש הממשלה להמשיך ולכהן בתפקידו. מר וישנסקי אף שיגר מכתב תמיכה לראש הממשלה, והשחקנית אסנת וישינסקי אשר שיכלה את בנה, גם היא הביעה את דעתה בהנחיית עצרת פוליטית שארגן השמאל.
להזכיר, מעורבות אזרחים שהם הורים לחיילים, במיוחד בנושאים הקשורים לבטחון המדינה - אינה יציר התקופה האחרונה. ראו למשל את ארגון "ארבע האמהות" אשר בראשו עמדו ארבע אמהות לחיילים המשרתים בצה"ל. ארגון זה קם בעקבות "אסון המסוקים" בשנת 1998 בו איבדנו 73 מבנינו, והוא חרט על דגלו את יציאת צה"ל מלבנון. כידוע, צה"ל אכן יצא מלבנון.
כידוע, צה"ל יצא מלבנון והחיזבאללה - נכנס.
כידוע, צה"ל יצא מלבנון, החיזבאללה נכנס וצה"ל שוב נכנס... במלחמת לבנון השנייה...
מן הסתם, זה מה שקרה, קורה, ויקרה גם בעזה.
רשימה זו באה לחדד תמונה מטושטשת-מה, תמונה שטושטשה בידי גורמים בעלי אינטרס. רשימה זו רוצה להתמקד בעובדה המצערת כי רק עתה, מעשה פלאים, ישנם קולות בתקשורת (הפוליטית) בישראל, העושים פתע פתאום דה-לגיטימציה וסתימת פיות לאותם אזרחים המבקשים את התפטרותו של ראש הממשלה - בשל היותם הורים שכולים!
קולות אלה מאשימים את ההורים השכולים ברתימת השכול לקידום דעותיהם הפוליטיות. הם מאשימים אותם בחוסר אובייקטיביות, ובחוסר רציונאליות. זהו המתכון המנצח בו בחרו אנשי אולמרט כדי להפוך את דעותיהם של ההורים השכולים לפסולות, למוטעות, למבוטלות. מתכון נבזי ובזוי, שלא ראינוהו בתקופת ארבע האמהות.
מעניין, כי איש לא עשה דה-לגיטימציה לאותו ארגון "ארבע אמהות" אשר סחף מאות ואלפים אחריו. מעניין כי איש לא טען כדברים האלה נגד פעילותו של מר שלמה וישינסקי ושל האב השכול דויד גרוסמן.
ולמה אני כל כך מתקוממת? כי רוח הדברים המרחפת מעל הדה-לגיטימציה הנעשית להורים השכולים המבקשים את התפטרותו של ראש הממשלה, אינה רק מעשה מכוער מוסרית, אלא שהוא מעשה המסוכן לדמוקרטיה.
יתכן והשלב הבא יהיה לשלול מההורים השכולים את זכות ההצבעה בכלל. יתכן והלך רוח זה יוביל בסופו של דבר לשלילת זכות הבעת דעה לא רק מההורים השכולים אלא מכל מי שעבר חוויה קשה בחייו, לאמור, תימצא בהיסטוריה של פלוני צלקת כלשהי - ייקבע מייד כי הוא אינו כשיר להביע דעה בעניינים הקשורים לבטחון המדינה.
וזה לא ייעצר בענייני ביטחון בלבד; מנשים מוכות נשלול את הזכות להביע דעה בענייני רווחה. מהחד-הוריות נשלול את הזכות מלהביע דעתן בענייני משק וכלכלה. מהנכים ומהקשישים נשלול את הזכות מלהביע דעתם בענייני בריאות. מהורים לילדים אוטיסטים, נשלול את הזכות מלהביע דעה בענייני חינוך.
נשלול זכויות הצבעה לא רק מההורים של... אלא גם מבניהם של, מאחיהם של, מסביהם של, ואף מן השכנים של... שהרי כל אלה נגועים בחוסר אובייקטיביות! לכולם, רחמא ליצלן, חוויות כואבות, צלקות, ניסיון חיים...
את האובייקטיביות המהווה תנאי הכרחי להבעת דעה נמצא רק אצל מי שטרם נולד, טרם חווה, טרם ראה או שמע, טרם התנסה... בבתי היולדות!
אההה, ועוד משהו... את האובייקטיביות נמצא גם בקרב תומכי ראש הממשלה כמובן, שהרי הם לא נגועים בחוסר אובייקטיביות, הם אינם מצולקים, הם אינם מוטים, הם אינם עושים שימוש בחוויות שלהם ובניסיון החיים שלהם. יתכן כי הם לא בני אדם?!
