הנה לכם ציטוט: "המבצע נחשף מבעוד מועד, דבר שפגם בגורם ההפתעה; למבצע לא הוכנה פקודת מטה סדורה; תוכנית המבצע לא תאמה את תמונת המודיעין; סמוך למבצע שונתה הגדרת המשימה; התגלה פער בהבנת המשימה על-ידי השוטרים והמפקדים; שוטרים נותרו ללא מענה פיקודי הולם בעיצומן של הפרות הסדר והפיקוד והשליטה לקו בחסר". האם מוכרות לכם מילות העידוד הללו? לא, זו לא ועדת וינוגרד. זו תמציתו של דוח המשטרה על תפקודם של השוטרים והמפקדים באירועי פקיעין. אך תודו שהדברים זהים למדי לאלו של ועדת וינוגרד, ולפני כן, ועדות אור, ולפני כן ועדת זיילר, ולפני כן... המון ועדות. ומה המשותף לכל: הן מגלות שמתחת לכרום הדק הנראה על פני השטח, יש כמויות מורסה אדירות שהצטברו במשך שנים רבות, מבלי שאיש נתן את דעתו לכך.
טחו עינינו מראות מה שקורה תחת אפינו, סירבנו להבין שללא עבודה קשה, תכנון, יושר ומקצוענות לא ניתן אלא להסתאב ולהגיע למצב שאליו נקלענו. מה שמעצבן עוד יותר, זה שכולם יודעים אך מסרבים להודות. קברניטים ממשיכים לשלוט מכוח האינרציה מבלי שהם מביטים מטה על מה שקורה. כך הגענו למצב שבו כל איש לעצמו, כטוב בעינו יעשה.
היינו עסוקים בלכסות בעוד שכבה עבה של טיח את כל הפגמים וצבענו בצבעים ורודים את המציאות שמתחת לכרום הדק המפריד בין התעתועים לבין המציאות. סיסמאות נבובות הפכו לעיקר והעבודה הרצינית למגונה. לא ראינו ממטר את אלה שהיו "שוטי הכפר" אשר זעקו שה"מלך הוא עירום". העפנו אותם מדרכנו, הסרנו את המכשולים המוסריים והמקצועיים וקידשנו את החפיפניקיות ואת הפרוטקציה, במקום המקצועיות והרצינות.
למען ההגינות, יאמר שלא רק הצבא והמשטרה חטאו במניעת "טיפול" הולם למורסה שהצטברה. מרבית המערכות הציבוריות חולות במחלות כרוניות קשות מבלי שמישהו מזדעק כדי להגיש את "התרופות" הנכונות. וזה די ברור מדוע: יד רוחצת יד, מערכת אחת מכסה על השנייה והפוליטיקה מעל כולן.
לא עבר אפילו חודש מאז פרסום דוח וינוגרד, שהיה קשה ביותר והצביע על כשל מערכתי חמור במערכת הביטחון, ומי זוכר כבר את האירוע הזה? כך יקרה גם למסקנות ועדת הבדיקה של המשטרה בעקבות אירועי פקיעין. הקצב מהיר, האירועים מטריפים, הגודש בלתי נסבל. כל כך הרבה מורסה וכה מעט טיפול.
והנה דוגמה נוספת של מערכת מסואבת וקלוקלת: הרשויות המקומיות. שר הפנים של ישראל הגיע למסקנה, שהבזבוזים ברשויות המקומיות הם אדירים. לית דין ולית דיין וכל ראש רשות ינהג כרצונו. ברור היה לשר הפנים שיש לאחד 27 רשויות או לבטלן כלל. במשך תקופה ארוכה ישבו אנשים על המדוכה, חשבו וחישבו, ולבסוף מצאו שיש לעשות שינוי. כותרות ענק נמרחו על העיתונים של הבוקר על תוכניתו של שר הפנים. ומה לבסוף? העיתונים של הבוקר שימשו לעטיפת ה"דגים המסריחים" שחכת המומחים תפסה בקרסה. ראשי הרשויות הוכיחו לשר הפנים מי בעל הבית האמיתי. ללא כל בושה, ללא כל רתיעה, התייצב שר הפנים מול מצלמות הטלוויזיות השונות, והכריז שתוכניתו נגנזה משום הלחץ הפוליטי שהופעל על חבריו השרים וחברי הכנסת. ואם מישהו לא מבין למה הכוונה לחץ, ניתן להשתמש בביטויים יותר עממיים: לא תיבחרו פעם נוספת, לא נזמין אתכם לאירועים כמו חתונה, בר מצווה וכד' ואפילו רבע עוף לא תקבלו. לא נעניק לכם "מפתח העיר" כי המפתח שמור בכיסנו ורק מי שלטובתנו ומוכן לשחק לפי הכללים שלנו, יבוא בשערי העיר. והשרים וחברי הכנסת, "לטובת המדינה" כמובן, התקפלו כמטריה לאחר שגשם האיומים היה כבד מידי לעתידם.
כך מנהלים מדינה. מבקר המדינה אינו עומד בעומס העבודה וכל צוותו מגויס בלגלות את כל השחיתות במערכות המדינה השונות. קולו הוא קול קורא במדבר. אין יום שבו לא מתגלית פרשה נוספת של שחיתות, אך למי יש זמן לעסוק בכך כשהתוכנית הישרדות היא תוכנית החומש של כל נבחרינו.
לדאבון הלב, אין תקווה שהמציאות הזו תתחלף, כי אין המדובר על היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, אלא להפך: מערכת שמתפקדת טוב היא פנינה בים המערכות הכה מושחתות ונלעגות. וכשהזרם כה חזק, הרי שהוא סוחף בדרכו עוד ועוד מערכות.
זו התרבות שלנו ותרבות אינה ניתנת לשינוי, כל עוד אין מי שיראה את הדרך. פעם אמרו "ניקוי אורוות", אך מזמן אין אורוות כי הסוסים ברחו מהן משום הריח הכבד שהיתמר מהן בעקבות השחיתויות.
"פני הדור כפני הכלב" אמרו חז"ל, ואנו יכולים לומר פני המערכות כפני הדור. זו שעת חירום לאומית, הדורשת התגייסות כללית למען מיגורן של התופעות השליליות שהגיעו לממדים מפלצתיים. ניתן לעשות זאת, אך אין מי שיתחיל את המלאכה הכה קשה. עייפות בלתי מוסברת נפלה עלינו ופסקנו להתרגש, אך על הציבור לדעת שכשעייפים מידי ואף תופסים תנומה, השחיתות המוסרית חוגגת.
שינה ערבה וחלומות פז עם ישראל!
