הכנסת תדון בקרוב בהשבת גיל הפרישה לגיל 65 לגברים וגיל 60 לנשים. את החקיקה מקדמת מפלגת העבודה. מהי משמעות גיל הפרישה? כל הזכויות הנצברות לעובד ושאינו עובד מתחילות להיות משולמות. כספי קרנות הגמלאות למיניהן, קצבאות ביטוח לאומי, הנחות מס לקשישים, הנחות בארנונה, כאשר כל אלו יוקדמו בשנתיים, הרי אלו שנתיים נוספות שבו העובדים אינם מייצרים הכנסה, ואילו ההוצאות גדלות שבעתיים.
העובדה מנקרת העין ביותר הינה אפליית הנשים לטובה בגיל הפרישה. הדבר מנוגד לשכל הישר משני טעמים. האחד, עקרון השוויון. הרי אין גורם פיזיולוגי שמונע מנשים בנות שישים ויותר להשתתף בכוח העבודה. יתר על כן, תוחלת החיים של נשים עולה על זה של הגברים. מעניין שאחת מאבירות הפמיניזם לא תובעת השוואת תנאים בנושא זה.
העובדה השנייה היא שגיל הפרישה 65 נקבע בימים שתוחלת החיים הייתה 67 שנים, בימיו של ביסמארק. כיום שתוחלת החיים היא שמונים שנה ויותר, מגוחך להחיל את אותו גיל פרישה.
העובדה השלישית היא שבמדינות שבהן הונהגה פרישה מוקדמת הביטוח הלאומי מצוי כבר היום במצב של קריסה, ובאחרות יגיע לשם תוך זמן קצר. עתיד שבו על כל עובד יהיה גמלאי הנסמך עליו לפרנסתו, לבריאותו, לצרכיו המיוחדים כקשיש, הוא בלתי-קביל. במדינה שבה ראש הממשלה הקודם היה בן 78, והנשיא הנוכחי בן 84, מגוחך להסיג את גיל הפרישה, כיום 67 שנה, לאחור.
היכן בכל זאת כדאי לשנות דברים מן היסוד? בחופשות לידה לנשים עובדות. כיום נשים עובדות נדרשות לשוב למעגל העבודה בתוך 14 שבועות מן הלידה. לו בידי הדבר, היו נשים עובדות זכאיות לשנת חופשה במימון הביטוח הלאומי. כרופא ילדים אני קובע נחרצות שילדים הזוכים לתשומת הלב המלאה של האם (או האב), ומגיעים לגן אחרי גיל שנה, בריאים יותר. ההשקעה בתשלום ביטוח לאומי לאמהות עובדות תשתלם עשרת מונים בחסכון באשפוזים, בביקורי מרפאה, במימון גנים מיותרים, ובשביעות רצון של ההורים. הדבר יהווה עידוד להיכנס או לשוב למעגל העבודה, ועידוד לילודה של אוכלוסיות התורמות לכלכלה. מבחינה ממלכתית ערך הלידה וגידול ילדים שווה בערכו למילואים, המשולמים דרך ביטוח לאומי. בתמורה, גיל הפרישה לנשים ולגברים יאוחד.
כמו כל חקיקה שמפלגת האבודה וספיחיה מקדמות גם זו חקיקת הבל ורעות רוח. היא מצטרפת ליוזמה לביטול מבחני המיון למוסדות להשכלה גבוהה, או הצעות החוק לפינוי-פיצוי של תושבי יהודה ושומרון, הצעות חוק שהן כולן פופוליזם זול שיעלה לנו ביוקר. כנסת ישראל הפכה מבית הנבחרים לבית רודפי הפרסום ונוטרי האתרוג, והגיעה העת למסור את הכנסת לנבחרים שטובת העם והארץ בראש מעייניהם.
