לפני שמגיבים בשיטות הרגילות שנכשלו עד היום, כדאי לעצור ולחשוב על דרך פעולה אחרת - מוכוונת תוצאות. החמאס בונה על כך שצה"ל יסלים את פעולותיו, והוא יסלים את פעולותיו בתגובה. הם למדו מהחיזבאללה וגם צוידו על ידו לקראת מערכה ממושכת דוגמת מלחמת לבנון השנייה, שבה ליום אחד לא ייפסק מטח הקסאמים והגראדים.
הפתרון הוא בשבירת המשוואה, ולא בצורה הצפויה מראש. אינני מתכוון לפשיטות קרקעיות בשיטה הקיימת. אלה רק יגבירו את השחיקה שלנו. אם כך כיצד ניתן לשים סוף למלחמת ההתשה הזו?
ראשית צריך לזכור כי את המלחמה הזו חייבים לנצח בראש ובראשונה במישור ההסברתי. שיר של סטינג מ-1985 מביע תקווה למניעת מלחמה משום ש"הרוסים אוהבים את ילדיהם גם כן". במקרה של החמאס, הוכח כבר שהאמרה הזו לא מתקיימת, כאשר הם יכולים להפוך את ילדיהם לשאהידים. אפילו אם זה רק לצרכי תעמולה, הם מוכנים להקריב את ילדיהם על-ידי הבאתם למפקדות החמאס כדי לעשות בהם שימוש מניפולטיבי. בנוסף יש למנוע מהם את האפשרות לביים תמונות זוועה דוגמת הפברוק של כפר קנא, או ליל העלטה שלא היה ברצועת עזה.
אמצעי תקשורת בינלאומיים מחזיקים ברצועת עזה כתבים מקומיים, משום שברור להם שכתבים זרים שישדרו אפילו חלק מהאמת לא יישארו שם בחיים זמן רב. כתבים מקומיים אלה מגויסים ברובם לשרות ארגוני הטרור. העובדה שמחבלים מועסקים בידי אמצעי תקשורת בינלאומיים, ומפיקים עבורם משדרי תעמולה, לא עושה אותם לעיתונאים. היא עושה את אמצעי התקשורת הללו למשתפי פעולה עם הטרור. לכן לפני כול פעולה יש לנתק את כול ערוצי התקשורת: טלפון, אינטרנט, ובמיוחד את היכולת להעביר וידאו מתוך הרצועה באופן קווי או אלחוטי. לאחר מכן ניתן לגשת לביצוע הפעולה עצמה. בנוסף יש ליישם את לקחי ועדת וינוגרד לגבי המגבלות שיש להטיל על אמצעי התקשורת. שטחי ההערכות של צה"ל, וכמובן אזורי הלחימה חייבים להיות שטח צבאי סגור.
כדי שהפעולה תהיה יעילה צריך להיות לה יעד. היעד הוא שבירת החמאס, ודבר לא יכול להעיד על שבירת החמאס יותר מאשר החמאס עצמו. לכן לפני הפעולה יש להציב לחמאס אולטימטום ולדרוש ממנו להכריז על כניעה מוחלטת וללא תנאי. המונח המקובל באנגלית הוא "Unconditional Surrender". זה כולל את מסירת הנשק ואמצעי הלחימה שבידם, הסגרת כול המבוקשים לידינו, שחרור גלעד שליט, וכמובן הכרה במדינת ישראל, וכיבוד כול ההסכמים שנחתמו.
לאחר הכרזת האולטימטום יש לאפשר לחמאס להגיב תוך זמן קצוב, לפני התחלת הפעולה הצבאית. את הזמן הזה יש לנצל היטב לטובת הסברת העמדה הישראלית. אסור בשום פנים ואופן לאפשר בזמן זה לשום צד לקיים דיונים מדיניים עם החמאס. מצב כזה ייחשב כניצחון עבור החמאס שיזכה להכרה דה-פאקטו.
את הפעולה יש להתחיל על-פי דרך רבין במבצע דין וחשבון - הפצצה בלתי פוסקת ומאסיבית של כול רצועת עזה באמצעות תותחים, טנקים ומן האוויר. בכלל זה יש לפעול עם תחמושת חודרת ביצורים נגד הבונקרים של החמאס. חשוב שנדע שהעובדה שלוחמי החמאס אינם לובשים מדים, ואינם פועלים מתוך מחנות צבאיים מוגדרים, מקנה לנו זכות על-פי החוק הבינלאומי לפגוע בכול מקום שנראים בו נושאי נשק.
אסור לנו בשום אופן לירות ללא אבחנה. אסור לנו לירות טילים למטרות אזרחיות מובהקות כפי שנוהג החמאס עם הקסאמים והגראדים. אך כאשר אנו פוגעים במטרה צבאית, וכתוצאה מכך נפגעים גם מי שהחמאס מגדירים כאזרחים (שכאמור מאחר ורוב המחבלים אינם לובשים מדים, ונערים וילדים מופעלים על ידם כלוחמים לכול דבר, הטענה הזו שנויה במחלוקת מלכתחילה), אל לנו להסס ולהירתע.
לאחר שצה"ל ירכך בשיטה זו את המטרות הצבאיות, ורק כאשר הריכוך יהרוס את יכולת ההתנגדות הצפויה לכוחותינו, יש להיכנס קרקעית על-מנת לכבוש ולתפוס את השטחים שמהם מתבצע ירי לעבר יישובינו. ככול שתימשך הפעולה יש להמשיך ולתפוס שטחים על-מנת להחזיק בהם. אם החמאס ימשיך בסירובו, יש להמשיך בנחישות אפילו עד לכיבוש כול הרצועה והשלטת ממשל צבאי.
כל היסוס מצידנו, ואם חס וחלילה הפעולה תסתיים ללא הכרעה בהפסקת אש בהסכמה או בשתיקה תוך יצירת מאזן אימה שבו החמאס צד שיש להתחשב בו, יהווה הדבר ניצחון עבור החמאס. רצועת עזה תמשיך להיות בסיס קבע של החיזבאללה, אירן ואל-קאעידה שממנו ימשיכו לתכנן את השלב הבא בחיסול ישראל בשיטת השלבים.
זו השעה שבה נחוצה לישראל מנהיגות נחושה, ששמה לפני הצבא את המטרות הנכונות, ומעניקה לו את הגיבוי הנחוץ להשגתם. החמאס בסיוע החיזבאללה למד את הלקחים ממלחמת לבנון השנייה, והוא מעוניין להגיע להישגים דומים. האם ההנהגה שלנו הפיקה איזשהו לקח כפי שהיא מתיימרת לטעון? נדע תוך זמן קצר.
